קשישה ערירית חתמה על חוזה מתנה בו העבירה את ביתה שבצפת למכרים. בשבוע שעבר ביהמ"ש ביטל המתנה לאחר שהשתכנע שהקשישה הוטעתה ולא הבינה על מה היא חותמת.
התביעה הוגשה בביהמ"ש המחוזי בנצרת בעקבות סיפור שהחל במאי 2015, כשבועיים לאחר שהקשישה-התובעת אושפזה בבית אבות.
באותו היום הגיעו לבית האבות בן של השכנים שלה ואשתו והחתימו את הקשישה על חוזה מתנה, בו היא התחייבה להעביר לאישה את הבית ללא תמורה, וכן על ייפוי כח בלתי חוזר שהסמיך עורך דין (ועורכי דין ממשרדו) לחתום בשמה על כך מסמך לצורך העברת הנכס בהתאם לחוזה.
כחודש אחר כך, לאחר שנודע לקשישה, לטענתה, כי נפלה קורבן ל"תרגיל" וללחצים שהופעלו עליה בידי בנם של השכנים, היא פנתה אל עורך הדין שטיפל בעסקה, באמצעות עו"ס בבית האבות בו היא שוהה, וביקשה לבטל את ההסכם.
אלא שלמרות פנייתה, פעל עורך הדין להשלמת העסקה. זמן קצר אחר כך הבית נרשם על שם הנתבעת, ובעקבות זאת הגישה הקשישה את התביעה, בה ביקשה לבטל את ההסכם.
התובעת טענה בין היתר כי ההסכם (כמו גם ייפוי הכח) נערך בחוסר תום לב, תוך הטעייתה וניצול מצוקתה, ללא כוונה מגובשת מצדה – מה שנקרא בעגה המשפטית "גמירות דעת", ומבלי שהבינה את מהות העסקה והשלכותיה.
לגרסתה, בעלה של הנתבעת ביקר אותה תכופות בבית האבות ולחץ עליה להעביר את הבית לאשתו, בטענה שאם הנכס יישאר בבעלותה, משרד הבריאות או בית האבות עשויים למכור אותו בכדי לממן את המשך הטיפול בה.
מנגד, הנתבעת טענה שהתובעת אינה יכולה לחזור בה כעת. לטענתה, התובעת נתנה את ביתה לה ולבעלה במתנה מרצונה החופשי ובדעה צלולה, כהוקרה על טיפולם המסור בה ובבית. עוד נטען בין היתר כי התובעת חתמה על ההסכם ונספחיו לאחר שקיבלה הסבר מפורט מעורך הדין (בטלפון) והבינה היטב על מה היא חותמת.
"אפאטית ומבולבלת"
סגן הנשיא השופט בנימין ארבל עיין בראיות וניתח את העדויות לעומקן – כולל תיעוד וידאו שצירפה דווקא הנתבעת – והתרשם כי בזמן שחתמה על ההסכם, התובעת הייתה "תשושה, אפאטית ומבולבלת", ולא הכירה את פרטיו.
השופט הוסיף כי "בפרט עולה מהסרטון האמור, בבירור, כי לא ניתן לתובעת שום הסבר בנוגע לייפוי הכוח ומשמעותו עובר לחתימתה עליו. הוא אף לא הוצג בפניה. החתימה נעשתה בצורה שאינה מקובלת ואינה ראויה לטכס חתימה מעין זה".
בהקשר זה השופט ציין כי לא יעלה על הדעת שמסמך ששורבב לחתימתה בין כל המסמכים יהפוך באחת למלכודת שממנה היא אינה יכולה להיחלץ.
כמו כן, השופט הזכיר שעורך הדין לא נפגש עם התובעת, אלא שוחח עמה בטלפון לפני החתימה – וגם זה מוטל בספק, שכן התובעת טענה כי מעולם לא שוחחו בטלפון לפני החתימה.
בכל מקרה, השופט כתב, בין היתר, כי "קשה להניח שאשה במצב מעין זה תוכל לתקשר בצלילות ובבהירות ולהעביר הוראות ברורות באשר למה שיעשה ברכושה העיקרי, ולהבין, בשיחה מרחוק, את פשרן של ההוראות החוקיות שבחוזה, ובכלל זה משמעו של ייפוי כח בלתי חוזר".
לכן בסיכומו של דבר השופט קיבל את התביעה וקבע כי ההסכם וייפוי הכח – שניהם בטלים ומבוטלים. בהתאם, בוטלה העברת זכות הבעלות שבוצעה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת לזכות הנתבעת.
הנתבעת חויבה בהוצאות משפו בסך 20,000 שקל.
* עורך דין דב יורוביץ עוסק בתחומי המקרקעין והחוזים
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.