שני אחים חתמו על הסכם פשרה במסגרת סכסוך על ירושת אחיהם השלישי. בשלב מסוים אחד מהם גילה שאחיו לא סיפר לו את כל האמת, וביקש לבטלו. האם אפשר לבטל הסכם כזה זמן רב אחרי החתימה? שופטי המחוזי נחלקו בדעותיהם.
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב ביטל לאחרונה הסכם שנחתם בין שני אחים בנוגע לירושה של נכסים בגרמניה שהיו שייכים לאחיהם השלישי – שנפטר לפני כ-5 שנים – וקבע כי האח התובע הוטעה על ידי אחיו "הטעיה חמורה" בנוגע לגורלם של חלק מהנכסים שבעיזבון אחיהם השלישי.
ב-2014 נחתם בין שני אחים מאותו אב הסכם פשרה שהיה אמור לסיים את סכסוכי הירושה שהתגלעו ביניהם לאחר שאחיהם נפטר.
בהסכם נקבע בין השאר כי אחד האחים יסתלק מכל הזכויות של אחיהם המנוח בקרקע בגרמניה – שכללה נכסים רבים שהוגדרו כ"שורה של מגרשים" – תמורת הגדלת חלקו ביתר העיזבון שהותיר אחריו מ-25% ל-30%.
כשבעה חודשים מאוחר יותר האח שהסתלק מזכויות הנדל"ן הודיע על רצונו לבטל את ההסכם. ביהמ"ש למשפחה קיבל את גרסתו שלפיה בזמן החתימה על הסכם הפשרה אחיו הסתיר ממנו את קיומו של "מכתב הוראות", המבטל צוואה בה ייעד אחיהם המנוח את נכסי המקרקעין בגרמניה לצדקה.
עם זאת, בית המשפט לא ביטל את ההסכם משום שקבע כי לא הוכח שהאח-התובע לא היה חותם עליו גם אם היה יודע על ביטול הצוואה.
בערעור שהגיש אותו אח לבית המשפט המחוזי הוא טען כי אחיו – המשיב בהליך – הטעה אותו בכך שהסתיר ממנו את המידע ולכן הדבר הנכון לעשות הוא לבטל את הסכם הפשרה.
"פעל מאחורי גבו"
שלושת השופטים – סגנית הנשיא יהודית שבח והשופטים שאול שוחט ויונה אטדגי – השתכנעו שגרסת המערער – שלפיה הסכים לוותר על הרכוש מתוך הערכה שגויה של מציאות הדברים עקב הסתרת המידע – סבירה יותר מגרסתו של המשיב לפיה למכתב ההוראות לא הייתה השלכה על הבחירה שעשה המערער במסגרת הסכם הפשרה.
השופט שאול שוחט אף הוסיף כי הראיות שהובאו, בהן תכתובות דואר אלקטרוני בין האחים, לא הניחו תשתית מספקת לקביעת בית המשפט למשפחה שלפיה המערער ויתר על הנדל"ן של אחיו המנוח "בלי קשר לשאלה או לידיעה אם רכוש זה נועד לצדקה אם לאו" .
אולם השופטים לא הסכימו לגבי המשמעות שעומדת מאחורי פרק הזמן של שבעת החודשים שחיכה המערער עד שהגיש הודעה על ביטול ההסכם.
בדומה לביהמ"ש למשפחה, השופט שוחט קבע כי המערער הגיש את ההודעה לביטול ההסכם לאחר שכבר חלף "פרק הזמן הסביר" ולמעשה ויתר על האפשרות לבטלו. לכן, כל מה שהמערער יכול לעשות הוא להגיש תביעה לפיצויים אך לא לבטל את ההסכם.
בהקשר זה השופט ציין כי להתרשמותו המערער "בחר ביודעין להבליג על אותה הטעייה" ואף פעל בזמנו למימוש ההסכם "במטרה ליהנות מפירותיו".
בשונה מכך, השופטים שבח ואטדגי סברו כי שבעה חודשי ההמתנה לא צריכים לעמוד למערער לרועץ.
מסקנה זו נבעה ממספר טעמים ונתונים, ובהם היקף הנכסים שעליהם המערער ויתר. השופטת שבח ציינה כי "המשיב נהג כלפי המערער בהטעיה חמורה עת הסתיר ממנו כי המנוח חזר בו מכוונתו להקדיש את נכסי המקרקעין לצדקה ופעל מאחורי גבו בערכאות בגרמניה על מנת לקבל הכרה של יורש יחידי של נכסי המקרקעין על יסוד הצוואה המאוחרת שהוסתרה".
התוצאה הייתה שהערעור התקבל ברוב דעות. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד דיני משפחה גיא רוטמן
- ב"כ המשיב: עו"ד ישראל עזיאל, עו"ד גור טננבאום
עו"ד יצחק קארו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.