חסר תקדים בחומרתו יצא תחת ידיהם של השופטים דבורה ברלינר, זאב המר וזכריהפסק דין
כספי - גזר דין ששלח את אהוד טננבאום, המכונה בפי כל "האנלייזר", לרצות שנה וחצי
מאסר בפועל. זאת, לאחר שהתקבל הערעור של הפרקליטות על גזר הדין של שופטת ביהמ"ש
השלום בכפר סבא, קלרה רג'יניאנו - שגזרה על טננבאום שנתיים מאסר על תנאי, שישה
חודשי מאסר וקנס של 75 אלף שקל, במסגרת עסקת טיעון בה הורשע בעבירות של שיבוש או
הפרעה למחשב, חדירה לחומר מחשב שלא כדין, קשירת קשר לעוון, קבלת דבר במרמה והשמדת
ראיות.
השופטים לא יכלו לקבל את הפער הגדול בין הכרעת הדין של השופטת, שם היא מציגה במלוא
החומרה את פעולותיו של האנלייזר, אל מול גזר הדין הרחום, שאינו שולח אותו לרצות
מאסר של ממש. את פסק הדין בערעור כתבה השופטת ברלינר, שעמדה על כך שהסעיפים בהם
הורשע האנלייזר, אינם מתחילים אפילו לתת תמונה באשר לאופי, היקף וחומרת המעשים
שביצע.
ובכדי להיזכר, מפרטת השופטת את המעשים: בשנים 1997-1998 הוא חדר שלא כדין למחשבים
שונים בארץ ובחו"ל וחיבל בהם באמצעות הכנסת וירוסים ושינוי קבצים בהם; בין היתר,
הוא חדר למערכת המחשבים של נאס"א, מוסדות הממשל האמריקאי, מחשבי משרד ההגנה
האמריקאי, חיל האוויר והצי האמריקאי ועוד; הוא השתמש בחשבונות של מנויי אינטרנט זהב
ונטוויז'ן כדי לחדור לאתרים אלו ושיבש את פעולותיהם; הוא פרץ לאתר הכנסת ואתר הנשיא
והשבית אותם למשך ימים. בסופו של דבר, הוא ניסה לטשטש את עקבותיו ומחק ממחשבו את
מרבית הקבצים שיכלו ללמד על פעולותיו.
"ונדליזם אלקטרוני". אין הגדרה הולמת מזה, אומרת השופטת, לאחר הסקירה הממצה של
מעשיו. הוא פעל בדרך חסרת מעצורים, היא מוסיפה, לא מהותו של הגוף המדובר הרתיעה
אותו, לא היות האתר ישראלי או זר, פרטי או ממשלתי או בטחוני, לא הנזק שגרם לאותו
הגוף, לא צינעת הפרט ולא הפגיעה באינטרס הציבורי - כל אלה פשוט לא עניינו אותו
ו"הקלות הבלתי נסבלת שבה פעל המשיב מחייבת תגובה של ממש".
בדרך כלל מעמיד שופט בשלב גזירת הדין את שיקולי הענישה, ובעיקר ההרתעה, התומכים
בגזירת עונש כבד על נאשם אל מול השיקולים האישיים של אותו נאשם. האיזון שיצרה שופטת
השלום בעניינו של האנלייזר העלתה את חמתם של שופטי המחוזי.
פורץ המחשבים: רובין הוד וגיבור בן זמננו
ברלינר מציינת כי גם שופטת השלום ראתה בתפיסה הרואה את פורץ המחשבים כגיבור תרבות,
מושא להערצה, סלבריטי וגיבור בן זמננו, כתפיסה שיש לשנותה, אך התמיהה הגדולה היא
הכיצד - באמצעות עונש של 6 חודשי עבודות שירות - תשתנה התפיסה הזו בקרב הציבור.
"הנזק שניתן לגרום באמצעות פריצה למחשב עולה, במרבית המקרים, על הנזק הצפוי בפריצה
לבית", אומרת ברלינר בהחלטתה, "לרוע המזל, העבריינים הפוטנציאליים, רובם הם אנשים
צעירים נוחים להתרשמות ונוחים להשפעה. לציבור פוטנציאלי זה של עבריינים צריך להבהיר
חד משמעית כי חדירה למחשב היא פריצה לכל דבר ועניין. אין הבדל בין מי שמטפס כדי
לפרוץ לבניין לבין מי שמוצא את הדרך לפרוץ למחשב".
ברלינר רומזת בהחלטתה כי ייתכן וגם שופטת בימ"ש השלום הלכה שבי אחר התפיסה
הציבורית, שכן "בית המשפט בקרב עמו יושב, ודומני שלא אטעה אם אומר כרגע שהמצב הוא
שאנשים דוגמת המשיב, החודרים למחשבים כגון מחשב הכנסת או מחשבי נאס"א, נתפסים
כסופרמן או אולי רובין הוד מודרני, לפחות במקרים בהם, כמו המשיב, הם לא עושים מכך
רווח כספי וחושפים פרצות שמאפשרות להם להתגבר על כל אמצעי הבטיחות שננקטו".
דווקא משום כך, אומרת ברלינר, יש צורך בהשמעת קול ברור ובלתי מתפשר באשר למשמעות
הערכית והמעשית של עבירות המחשב, ובנסיבות כאלה, משקל ההרתעה עולה ומשקל הנסיבות
האישיות יורד. התוצאה של דברים אלו התבטאה כמובן בעונש של המחוזי.
כל שופט הוסיף גזיר עץ משלו למדורה
ברלינר סוקרת את אותם שיקולים אישיים שהעלה האנלייזר כנגד שליחתו למאסר. בין השאר,
טען כי מאז ביצע העבירות עברו כבר 4.5 שנים וכי הוא עבר תהליך של שיקום, שילם קנס
2, העוסקת במתן ייעוץ ופיתוח לחברות ומוסדותXS גבוה וכיום הוא שותף בחברת סטארט אפ
בתחום אבטחת המידע. אבל בסופו של דבר, לדבריה, הצורך במסר ברור גובר על השיקולים
האישיים, ולמרות שהשופטת מציינת כי האנלייזר כנראה כבר למד את הלקח האישי ולא יחזור
על פעולותיו, הרי הלקח הציבורי טרם נלמד. לכן שלחה אותו לריצוי של שנת מאסר בפועל.
אם בכך היו מסתכמים הדברים, וכפי שקורה בפסקי דין רבים, היו יתר השופטים מוסיפים את
הסכמתם להחלטתה של ברלינר, היה האנלייזר יוצא עוד בזול. אלא שהפעם, כל אחד משופטי
ההרכב רצה להוסיף גזיר עץ משלו למדורה. וכך, מציין השופט כספי כי יש לבחון את
פעולותיו של האנלייזר בפרספקטיווה של שימושיות המחשב וחשיבותו בחיי הפרט והכלל.
"לתלות הזו יש מחיר", אומר השופט ומוסיף, "כוונתי למחיר הסיכונים הכרוכים בשיבוש
המערכות והשקעות הענק הנדרשות כדי להתגונן מפניהם".
"אי אפשר שלא לראות את חומרתם הבולטת של מעשי המשיב ואת נזקם הרב שהזעיקו גם את
רשויות החקירה הפדרליות של ארה"ב כדי ללכדו", מסכם השופט. גם כספי, כמו ברלינר,
מסתכל בחשש על ההערצה הציבורית של הצעירים לפורעי החוק הקיברנטיים, הרואים בדרך כלל
את התמודדות הנער מול המערכת כהתמודדות של דוד מול גוליית. "את הראייה המעוותת הזו
יש לשנות. את התפיסה המוטעית צריך לבער". גם לדעתו של כספי, ביעור הנגע הציבורי הוא
המשימה העיקרית במקרה של האנלייזר, ולפיכך הוא מבקש להטיל עליו מאסר בפועל של שנה
וחצי.
ואילו השופט המר, שהיה האחרון לומר את דברו, מסכים עם כל טיעוני חבריו, אך לא עם
העונש. האינטנסיוויות, הנועזות, חוסר המעצורים וריבוי העבירות חובקות העולם על פני
תקופה ארוכה...הנזקים הישירים והעקיפים, האינטרס הציבורי, הצורך להרתיע בשל פיתוי
לבצע עבירות מחשב תוך גלישה באינטרנט בשל תחושת החופש והאנונימיות,
לכאורה...החשיבות ההולכת וגוברת בעולם המודרני של מחשב ומאגרי המידע - כל אלה
מחייבים הצבת רף ענישה חמור יותר. התוצאה שלו - שנתיים וחצי מאסר בפועל.
כידוע, במקרה בו שלושת השופטים חלוקים על מידת העונש, נופלת ההחלטה עפ"י סעיף 80
לחוק בתי המשפט, הקובע כי "לא היתה דעת רוב לעניין סוג העונש או מידתו, תצורף הדעה
המחמירה יותר לדעה המקילה הקרובה אליה". ובתרגום חופשי - דעתו המחמירה של המר
מצטרפת למעשה לדעתו של כספי, והעונש שניתן הוא זה שקבע כספי - 18 חודשי מאסר בפועל.
מ"י נ' אהוד בן צבי טננבאוםע"פ 071227/01
www.TheMarker.com* באדיבות
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות
דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים
לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.