נציגות בניין בתל אביב הגישה תביעה בשם הדיירים לפיצויים כספיים עקב ליקויים ברכוש המשותף. באחרונה קיבלה השופטת רחל ערקובי את תביעתם לאחר שמצאה כי היזמית והקבלן המבצע התמהמהו בתיקון הליקויים.
ב-2014 הגישה נציגות ועד הבית ברחוב אגוז בתל אביב תביעה כנגד יזמית הבנייה "קרן פייר" ו"קבוצת א. דורי" ששימשה כקבלן המבצע בפרויקט.
בתביעתה עתרה הנציגות לפיצויים בגין ליקויי בנייה שהתגלו ברכוש המשותף של הבניין, העיקרי שבהם רטיבות בהיקף משמעותי בחניון הבניין. חברי הנציגות טענו כי ניתנו לנתבעות הזדמנויות רבות לבצע את התיקונים הדרושים אך הן לא עשו כן.
בשלב מוקדם של ההליך, כשעוד היה נראה כי הצדדים יסדירו את הסכסוך בפשרה, הם הסכימו על מינוי מומחה לבדיקת הליקויים ועלויות התיקון. בתום בדיקה העמיד המומחה את עלות תיקון הליקויים על 320,463 שקל (כולל עלויות פיקוח).
חברי הנציגות קיבלו את חוות הדעת אך ביקשו להוסיף לסכום זה 30% עלויות של תיקון באמצעות קבלן מזדמן (כמקובל בפסיקה במקרים אלו), שלרוב דורש תשלום גבוה יותר.
אלא שהדבר לא היה מקובל על הנתבעות, והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות. בהמשך הנתבעות עמדו על כך שהנציגות אינה רשאית לקבל פיצוי כספי ויש לאפשר להן לבצע את התיקונים בעצמן. הן טענו כי חלק מהליקויים התגלה רק חודשיים לאחר התביעה ומשכך לא ניתנה להן הזדמנות אמיתית לתקן.
בנוסף, ואף שהנציגות הציגה בבית המשפט אסמכתאות רבות (כמו ייפויי כח) לכך שהוסמכה על ידי הדיירים להגיש את התביעה, טענו הנתבעים כי אין לה סמכות לפעול בשמם. לטענתן, מאחר שהליקוי המרכזי הוא רטיבות בחניון ששייך גם לבניינים הסמוכים, היה על הנציגות לקבל הסכמה מכל הדיירים בכל הבניינים – וזו לא ניתנה לה.
מספיק הזדמנויות
השופטת רחל ערקובי הגיעה למסקנה כי דין התביעה להתקבל תוך שדחתה את טענות הנתבעות אחת לאחת.
ראשית, השופטת מצאה כי הנציגות כן הוסמכה להגיש את התביעה הנוכחית. לשיטתה, הנתבעות לא הוכיחו מבחינה עובדתית שלדיירי הבניינים האחרים יש חלק ברכוש המשותף (החניון), ולכן די בכך שדיירי הבניין המסוים הסמיכו את הנציגות להגיש את התביעה.
שנית, השופטת לא סברה שמגיעה לנתבעות הזדמנות נוספת לבצע את התיקונים בעצמן. "התובעת הודיעה לנתבעות על הליקויים, נתנה הזדמנות נאותה לתקנם, הנתבעות לא נתנו כל מענה והתעלמו מפניות הנתבעים, והכחישו לחלוטין את קיומם של הליקויים הנטענים, לאור האמור אני קובעת כי הנתבעות איבדו את זכותם לבצע את התיקונים בעצמם" כתבה בפסק הדין.
בנוגע לסכום הפיצוי, השופטת מצאה כי אין לחרוג מחוות דעתו של המומחה המוסכם. עם זאת, משהעבודות יבוצעו על ידי קבלן מזדמן ואילו חוות דעת נקבעה ברובה על פי מחיר קבלן רגיל, יש לקבל את בקשת נציגות ולהוסיף 30% לרכיבי התיקון שמשקפים מחירים רגילים.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את הנתבעות לשלם לנציגות 358,687 שקל, בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט בשיעור של 15% מסכום הפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא מופיע בפסק דין
* עו"ד ארז הימן עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
לייעוץ עורך דין ליקויי בנייה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.