ככלל, תביעות עובדים בשל קיפוח זכויותיהם מוגשות נגד העסק ולא נגד המעסיק, בשל עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. במקרים בהם העובד מוכיח שהמעסיק ניצל עיקרון זה לרעה, ניתן "להרים את המסך" ולחייבו באופן אישי במחדלי החברה. מתי ואיך? עו"ד עופר בן אבי על הרמת מסך בעבודה.
בעולם העסקי והמשפטי השמירה על הפרדה, "מסך", בין האישיות המשפטית של החברה לבין זו של בעלי המניות ומנהליה היא חשובה ביותר וכך גם עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
משמעות הקביעה שלחברה "אישיות משפטית נפרדת" היא, שהחברה היא גוף עצמאי שלו חובות וזכויות ממש כמו לאדם. עיקרון זה הוא מהותי למשק תקין ומצליח, שכן אלמלא ה"מסך" משקיעים רבים יהססו להשקיע מכספם ולממן חברות מחשש שיחויבו לשלם על כישלונותיה העסקיים של החברה.
עם זאת, לעיתים אותו "מסך" עלול לעוור את עיני בעלי העסק ולהביאם להתנהגויות לא נורמטיביות, תוך ניצול ה"מסך" במחשבה שלא משנה מה יעוללו יוכלו לטעון "זו החברה, לא אני".
לכן, למרות חשיבות "המסך" ישנם מקרים חריגים, בהם בית המשפט יתעלם מההפרדה שבין הישות המשפטית של החברה לבין זו של בעליה, ויבצע פעולה שנקראת בעגה המשפטית "הרמת מסך".
כשמדובר בענייני עבודה, מטרת הפעולה היא למנוע ניצול לרעה של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מצד מעסיקים שמנסים להתחמק מהתחייבויותיהם כלפי העובדים תוך הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות.
הנסיבות בהן יורם המסך ויוטל חיוב אישי על בעלי המניות מעוגנות בחוק החברות התשנ"ט-1999. במקרה של הרמת מסך בעבודה, לכללים אלה מצטרפים גם כללים מיוחדים שהתוו בתי הדין לעבודה בפסיקותיהם.
בית הדין הארצי לעבודה, למשל, קבע שהפרת חובת תום הלב כלפי העובד, לבדה, יכולה לשמש בסיס מספיק להרמת מסך ההתאגדות ולהטלת אחריות אישית על המעסיק.
התפיסה היא כי לעובד מעמד מיוחד במערכת החוזית מול החברה, ובכובעה כמעסיקה חלה עליה אחריות מוגברת כלפי העובד והיא מחויבת להיות נאמנה לעובד (חובת הנאמנות) ולנהוג בו בתום לב. (ע"ע 129/10, ע"ע 1170/00, ע"ע 1201/00).
בתי הדין, שנוהגים בזהירות יתרה לפני הרמת מסך, ייטו לחייב את בעלי החברה באופן אישי, בנסיבות בהן הוכח שהם נהגו בחוסר תום לב בניהול העסקי של החברה, וכתוצאה מכך פגעו בעובד.
התנהלות חסרת תום לב יכולה להתבטא בניכויים לא חוקיים משכר העובד, למשל, כשהחברה מנכה לו הפרשות פנסיה אך לא מעבירה את הכספים לקרן הפנסיה; התעלמות גורפת מזכויות מוגנות של עובדים גם היא יכולה להיות סיבה טובה להרמת מסך, במיוחד כשמדובר בחברה שהגיע לחדלות פירעון, אך מסרבת להתפרק ובכך מונעת מהעובדים את השכר ואת האפשרות לקבל את כספו מביטוח לאומי; אי עריכת חוזה עבודה, אי הנפקת תלושי שכר או הנפקת תלושים שאינם משקפים את השכר האמיתי של העבודה – גם הם עלולים להיחשב לחוסר תום לב, וכמובן, שאי תשלום שכר לאורך תקופה ממושכת גם כן.
ריבוי הרמות מסך מעיד על הפרת זכויות
כאמור, הרמת מסך היא החריג ולא הכלל. בתי הדין לעבודה אינם נוטים לאשר הרמת מסך באופן גורף ולא כל פעולה שיש בה משום קיפוח זכויות תאפשר את הירידה לכיסם האישי של המעסיקים. בשביל לעשות זאת על העובד להוכיח שהחברה או בעלי המניות פעלו מתוך ידיעה ברורה ומפורשת שלא יצליחו לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי העובד ועשו זאת מתוך כוונה להערים עליו או לגרוע מזכויותיו.
למרות זאת, בשנים האחרונות ניתן לראות מגמה של הקלה במדיניות הרמת המסך, תוך חיוב בעלי המניות בהתחייבויות כלפי העובד. המגמה הזו, מקורה בחלקה, בגל תביעות מצד עובדים זרים שזכויותיהם קופחו באופן משמעותי, וחשפו התנהגויות פסולות ביותר מצד מעסיקים.
רק לאחרונה הרים בית הדין הארצי מסך וקנס לא רק את חברת כח האדם אלא גם את בעליה והטיל גם עליו לשלם את הקנס של 300 אלף שקל בגין קיפוח זכויותיהם של עובדים זרים בענף הבנייה. פסק הדין העלה תמונה מזעזעת וקשה של תנאי העבודה בקרב פועלי הבניין הזרים.
במקרה אחר, התקבלה תביעת עובד זר להרמת מסך נגד בעלי החברה שהעסיקה אותו, כיוון שהפרה חוקי מגן רבים, כשבין היתר לא החתימה אותו על הסכם עבודה ולא הנפיקה לו תלושי שכר (ס"ע 44757-11-12).
לעניות דעתי הכמות הגדולה, יחסית, של מקרי הרמת מסך בסכסוכי עבודה באחרונה, מעידה על ריבוי מעסיקים שאינם מהססים לקפח משמעותית את זכויות עובדיהם, בפרט אלו המוחלשים. לא מעט מעסיקים מנסים להרוויח על חשבון זכויות היסוד של העובד וחושבים שיוכלו לעקוף את החוק – לא להעביר פנסיה לקופה, לא למסור תלושים, לא לשלם שעות נוספות, לא להעניק מגורים הולמים - ולצאת מזה בשלום.
כולי תקווה, שהמגמה הנוכחית בבתי הדין לעבודה תביא להרתעת המעסיקים שהסתתרו עד כה מאחורי החסינות שמקנה להם היישות המשפטית הנפרדת של החברה.
* עו"ד עופר בן אבי עוסק בדיני עבודה
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט ישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.