תושב אשדוד הורשע בבנייה לא היתר עקב הוספת סככה למרפסת. אלא שבערעור הוא טען כי התקנות שחלו בתקופת הבנייה העניקו לו פטור. נקבע כי המערער הצליח להקים ספק סביר מאחר שהמאשימה לא הוכיחה מתי הסככה נבנתה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה לאחרונה תושב אשדוד שהורשע בבית משפט השלום בביצוע עבירת בנייה עקב הקמת סככה ללא היתר. השופט אלון אינפלד קבע כי הוועדה המקומית אשדוד לא הביאה ראיות למועד ביצוע הבנייה אף שזהו הנתון המכריע להוכחת אשמתו של המערער. משכך, טענתו כי ביצע את הבנייה בתקופה שבה היה פטור מהוצאת היתר הצליחה לעורר ספק סביר.
תלונה שהגיעה משכנים על בניית סככה במרפסת בית באשדוד הובילה לכך שבינואר 2017 הוגש נגד בעל הבית (לימים, המערער) כתב אישום בגין עבירה של בנייה ללא היתר. בשנה שעברה המערער הורשע לאחר שטענתו כי היה פטור מהיתר בתקופת הבנייה נדחתה כיוון שלא הוכיח שעמד בתנאי הפטור. בית המשפט הוציא צו הריסה לסככה וקנס אותו ב-3,000 שקל.
נסביר בשלב הזה כי באוגוסט 2014 נכנסו לתוקף תקנות שהעניקו פטור מהיתר בנייה להקמת סככה לא בולטת, שמחוברת בחלקה למבנה ועשויה מחומר קל. התקנות כללו סייג שלפיו הן כפופות להנחיות הוועדה המקומית. אלא שהנחיות הוועדה באשדוד יצאו רק בחלוף 40 יום – כך שנוצרה תקופת ביניים בהן רק תקנות הפטור היו בתוקף. נציין עוד כי בהנחיות נקבע כי הפטור יינתן רק למי שיש זכויות בנייה.
במקרה הנוכחי המערער הוכיח שעמד בתנאי הפטור לפי התקנות אך לא לפי ההנחיות. כלומר, הוא לא הוכיח שהיו לו זכויות בנייה. מכאן, שאם בנה בתקופת הביניים הוא פטור מהיתר ואם בנה לאחריה – הוא לא פטור.
הטענה שהעלה המערער בערעורו הייתה כי מאחר שהוועדה לא הוכיחה מתי הסככה נבנתה, קיימת אפשרות סבירה כי העבודות בוצעו בתקופת הביניים.
הוועדה טענה בתשובה כי המערער בחר שלא להעיד להגנתו והתחמק מלספר מתי ביצע את הבנייה, והימנעות זו משמשת חיזוק לראיותיה המעידות על בנייה אסורה. הוועדה הוסיפה עוד כי מאחר שטענת הפטור נחשבת לטענת הגנה – המערער הוא שצריך היה להוכיח את תחולתו.
רמז לטעות
אולם השופט אינפלד קבע כי מי שאמורה הייתה להוכיח שהבנייה נעשתה בתקופה ה"אסורה" היא הוועדה המקומית, וכי היא לא עמדה בכך. השופט ציין כי הוועדה לא הביאה כל ראיה המעידה על כך שהבנייה נעשתה אחרי שההנחיות נכנסו לתוקף.
בהקשר זה השופט הפנה לכך שהתלונה על הסככה הגיעה לוועדה המקומית בסך הכל 13 יום אחרי פרסום ההנחיות, ובהחלט ייתכן שהמערער הקים אותה לפני כן.
השופט הוסיף כי בנסיבות אלה אין משמעות לבחירת המערער שלא להעיד, שהרי הימנעותו יכולה לחזק את ראיות המאשימה רק כשיש כאלה.
למעשה, במסגרת פסק הדין רמז השופט לוועדה כי עשתה טעות כשלא השתמשה בסעיפי חוק אחרים לצורך הוכחת העבירה, והתמקדה אך ורק בהפרת ההנחיות. במצב כזה, היא לא יכולה הייתה לזכות בתיק מבלי להוכיח את הנתון החיוני העיקרי – מועד הבנייה.
"נוכח העובדה שהבניה התגלתה זמן קצר לאחר שבניית סככה מסוג זה חזרה להיות אסורה, לאחר תקופה לא קצרה בה הייתה לכאורה מותרת, נותר ספק מוחשי שמא נבנתה הסככה בתקופת ה'פטור'", נכתב בפסק הדין.
לפיכך השופט הודיע על זיכוי המערער מהעבירות שיוחסו לו.
- ב"כ המערער: עו"ד אבי (אברהם) הלוי
- ב"כ הוועדה: עו"ד מאיר בירנבוים
עו"ד רותם טובול
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.