זוכה מתקיפה חמורה: לא בטוח שהוא זה שדקר את המתלונן

לפני כשנה אירעה תגרה בירושלים כאשר צעיר נדקר בחזה. השופט שמע את עדויות המעורבים וחבריהם, ובסופו של דבר קבע כי יש ספק לגבי זהות הדוקר.

בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה לאחרונה צעיר בן 24 שהואשם בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. המדינה טענה כי הנאשם דקר אדם אחר בבית השחי – ובכך פצע אותו בחזה ובריאות – אולם השופט רפי כרמל, שניסה להתחקות אחר פרטי האירוע ככל האפשר, קבע כי נותרו ספקות בנוגע לשאלה המרכזית שעלתה, והיא מי דקר את האיש.

בכתב האישום תואר המקרה, שהתרחש לפני כשנה בצומת שבשכונת שועפט בירושלים. על פי כתב האישום, המתלונן נסע עם חבר שלו שנהג במונית, וכאשר הבחין ברכבו של הנאשם, ביקש מחברו להסתובב. הם עצרו במקביל לרכבו של הנאשם, שגם הוא ישב עם חבר נוסף ברכב. המתלונן יצא מהמונית אל הנאשם, שנשאר לשבת ברכבו, ושם החל דין ודברים, כולל הנפת אצבע ויריקות. בשלב מסוים המתלונן נתן לנאשם אגרוף בפניו.

על פי כתב האישום, בתגובה לכך הנאשם שלף סכין ודקר את המתלונן בבית השחי – דקירה שהגיעה עד לריאותיו – וברח מהמקום.   

המדינה התבססה בעיקר על עדות המתלונן, שלטענתה מסר גרסה אמינה במיוחד לאור העובדה שלקח אחריות על תקיפת הנאשם באגרוף, ובכך הסתכן בהעמדה לדין. לשיטתה, המתלונן אף נהג בכנות כשאמר שלא ראה את הסכין, אך הבהיר שהנאשם היה הכי קרוב אליו.

כמו כן, המדינה התבססה על סרטון שבו נראה בבירור שהשניים היו בעימות, וטענה כי ניתן לראות את הנאשם דוקר את המתלונן.

מנגד, בניגוד לגרסת המתלונן שלפיה בין השניים כבר היו תקריות בעבר, הנאשם טען כי אינו מכיר אותו.  

ברמה המשפטית, טענתה העיקרית של ההגנה היתה כי לא הוכח שהנאשם הוא שדקר, המתלונן לא ראה את הדקירה, והחפץ הפוצע לא נמצא. עוד נטען כי סביר להניח שמי שדקר אותו היה מי שישב לידו ברכב – חברו של הנאשם – שכן הנאשם שהותקף לא היה פנוי להגיב.

בנוסף נטען כי סרטון שאליו הפנתה המדינה אינו פותר את הסוגיה, שכן לא רואים בבירור את הדקירה, ולפיכך בסופו של דבר מדובר בתיק נסיבתי, והמסקנה שהנאשם הוא הדוקר אינה המסקנה היחידה.

חשש מהסלמה

מרבית פסק דינו של השופט כרמל הורכב מתיאור מפורט של גרסאות הצדדים והעדים לאירוע, וניתוח טענותיהם השונות.

בתוך כך השופט הטיל ספק בדברי המתלונן שלפיהם לא יכול היה למסור פרטים על זהות הדוקר בשל מצבו הרפואי באותה עת. בהקשר זה השופט פירט והבהיר כי המתלונן מסר את גרסתו במשטרה 11 יום לאחר האירוע, ושבעה ימים לאחר ששוחרר בבית החולים.

בנסיבות אלה, השופט סבר כי "יתכן שבשעת חקירתו על ידי השוטר, המתלונן חשש למסור פרטים מזהים אודות הדוקר משיקולים אלה ואחרים (כגון רצון שלא לגרום להסלמה), ואולם הסברו, בשעת מתן עדותו בבית המשפט, היה, כאמור, אחר".

בהמשך פסק הדין הדין השופט סיכם וקבע כי "מכאן שיש לקבל את דברי המתלונן בעדותו בבית המשפט אודות זהות הדוקר כאשר לצדם סימן שאלה כמשקלו של ספק סביר". התוצאה, כאמור, היתה זיכוי מחמת הספק.

• ב"כ המאשימה: פרקליטות מחוז ירושלים
• ב"כ הנאשם: עו"ד ראובן בר חיים, עו"ד אריאל הרמן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.