זיכוי לאישה שזייפה החלטה של בית הדין הרבני בגלל מצוקה כלכלית

הנאשמת לא הצליחה לעמוד בדמי השכירות על הדירה שבה התגוררה עם בתה בתקופת הגירושים, ושלחה לבעלה החלטה שלכאורה חייבה אותו לשאת בתשלום. למרות מעשיה, בית המשפט החליט שזה לא מקרה להרשעה

אישה שנקלעה למצוקה כלכלית עקב הליכי גירושים קשים זייפה החלטה של בית הדין הרבני ושלחה אותה לבעלה כדי לגרום לו לשלם את דמי השכירות על הדירה שבה היא גרה עם בתם, אז בת 4, לפני שיפנו אותן. בעקבות תלונה שהגיש למשטרה הוגש נגדה כתב אישום על עבירות זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. השופט שאול אבינור זיכה אותה לאחרונה מהאישומים.

ב-2016, כשהייתה בעיצומם של הליכי גירושים, היא ערכה החלטה שניתנה בבית הדין הרבני בנוגע לתשלומי שכר הדירה שלה ושל בתה, בתוכנת וורד. במקום הנוסח המקורי שבו הצהיר בעלה שישלם בינתיים את שכר הדירה ולא כלל החלטה רשמית של הדיינים בנושא, היא שלחה לו החלטה חד-משמעית שבה נכתב לכאורה כי הוא מחויב בתשלום עד לגירושים.

כשהבעל גילה על הזיוף הוא הגיש נגדה תלונה במשטרה שהובילה להגשת כתב אישום שייחס לה עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

הנאשמת הודתה בזיוף אבל טענה כי לא הבינה שבית הדין לא באמת חייב את בעלה בתשלום. לדבריה, היא פשוט החליטה לנסח את הדברים אחרת כיוון שבעלה "העמיד פנים כאילו הוא דביל ולא מבין", ואילו היא הייתה במצב כלכלי דחוק ועמדה לפני ניתוק חשמל ופינוי מהדירה.

זוטי דברים

השופט שאול אבינור החליט לזכות את הנאשמת משני האישומים. לגבי ניסיון המרמה, הוא קבע כי אפשר להאמין שחשבה שבעלה מחויב בתשלום הוצאות המגורים ולכן לא התקיימה כאן כוונה למרמה.

זאת, נוכח העובדה שהבעל הודיע שהוא מוכן לשלם ואף שילם אותן בפועל ובפרוטוקול השתמשו הדיינים במילים "אנו סוגרים" – כלומר, נשיאת ההוצאות הייתה לכאורה עניין סגור. כמו כן, ההחלטה לא הייתה ברורה לחלוטין כיוון שאחד הדיינים כן הביע עמדה שמחייבת את הבעל בהוצאות ורק בדיעבד – יותר מ-5 חודשים אחרי העבירה – הבהיר בית הדין שזו הייתה דעת מיעוט.

באשר לזיוף, השופט קבע שאין מחלוקת שהנאשמת ביצעה את המיוחס לה. עם זאת, הוא קבע שהיא זכאית ליהנות מהגנת "זוטי דברים". הגנה שעומדת לנאשמים במקרה שבו ביצעו מעשה קל ערך מבחינת טיבו, הנסיבות שבהן בוצע, התוצאות שלו והאינטרס הציבורי.

השופט ציין כי אמנם זיוף החלטה שיפוטית הוא מעשה חמור באופן עקרוני. עם זאת, דרגת החומרה של הזיוף הספציפי הייתה נמוכה מאוד בהתחשב בנסיבות של הנאשמת ובעובדה שלא היו לו תוצאות מעשיות, שכן בעלה שילם ממילא את הוצאות המגורים כפי שהתחייב. השופט הדגיש כי "בתקופה הרלוונטית – דהיינו תקופת הליכי הגירושין – לא היו לה מקורות פרנסה, שכן עוברת להחלטתו של המתלונן להתגרש ממנה היא היתה תלויה בו כלכלית, כמפרנס עיקרי. בנוסף, הנאשמת היתה מטופלת בילדה קטנה, ועמדה בסיכון של ניתוק חשמל ופינוי מהדירה על כל המשתמע מכך". לפיכך השופט הביע ספק רב בכך שהרשעתה תשרת איזשהו אינטרס ציבורי.

• מטעם המדינה: עו"ד ענבל בניסטי מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)
• מטעם הנאשמת: עו"ד מיכל רובינשטיין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.