הכרעת דין מעניינת של בית משפט השלום בירושלים עסקה בקובלנה פלילית שהגיש מי ששימש מנכ"ל עמותת ישיבת "בית אורות" נגד צעיר ששיתף בפייסבוק סרטון בעל תוכן פוגעני.
חוק איסור לשון הרע מדרג השלכות של פרסום לשון הרע. אחד הסעיפים עוסק בעוולה אזרחית המזכה בפיצויים. סעיף נוסף מעגן לשון הרע כעבירה פלילית, שעונשה יכול להגיע לשנת מאסר.
מקרה שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים עסק ביסוד הנפשי שיש להוכיח על מנת להרשיע בלשון הרע כעבירה פלילית – והוא שהמעשה יבוצע "בכוונה לפגוע". דרישת הכוונה תוחמת ומצמצמת את האחריות הפלילית למקרה שבהם הוכח מה שנקרא "יסוד נפשי חפצי", כלומר רצון של המפרסם לפגוע במי שהפרסום עוסק בו.
המקרה הנדון עסק בסכסוך בין מי ששימש כמנכ"ל עמותת ישיבת "בית אורות" שהפעילה את הישיבה שבהר הזיתים, לבין תלמיד לשעבר (הנאשם בהליך) שתמך בסרטון מסוים שצידד בצד אחד במסגרת סכסוך רב היבטים סביב פעילותה של הישיבה.
הכרעת הדין של השופט אוהד גורדון עסקה בקובלנה הפלילית שהגיש מנכ""ל העמותה (הקובל) נגד אותו צעיר, לאחר שהאחרון שיתף בפייסבוק סרטון שעסק בישיבה, וליתר דיוק בהחלטת הנהלת העמותה להחליף את ראש הישיבה (החלטה שהנאשם תמך במתנגדים לה) וכן בענייני מימון הישיבה. חלק מהסרטון עסק גם בקובל.
טענת הקובל הייתה כי הנאשם החל להפיץ בפייסבוק סרטון (וכן קישור לאתר אינטרנט) בשלהי 2015, שהכיל תכנים בגנותו של הקובל, במטרה לבזות אותו ולפגוע בשמו הטוב. לטענת הקובל, הסרטון הציג אותו כרמאי, כמי שנלחם בישיבה, הלין את שכר רבניה, נמנע מלשלם עבור אוכל חשמל ומים, פנה לערכאות משפטיות, ועוד.
בשל כך, יוחסה לנאשם עבירה על חוק איסור לשון הרע, בטענה שהסרטון נועד לפגוע בו ואף גרם לכך בפועל.
מנגד, הנאשם לא הכחיש שתייג אנשים ל"פוסט" הנדון, אלא טען כי לא עשה זאת על מנת לפגוע לקובל אלא כי הרגיש צורך לעזור לישיבה, והאמין שהסרטון יועיל לה.
כמו כן, נטען בין היתר כי הנאשם לא ערך את הסרטון וכי יש להבחין בין פרסום בפייסבוק של תוכן כשהמפרסם הוא עורכו המקורי לבין שיתוף או חיבוב ("לייק") של פוסט.
אקט של תמיכה
מה שהיטה את הכף לטובת זיכוי הייתה העובדה שבעיני השופט גורדון נותר ספק סביר בשאלה האם הנאשם פעל מתוך כוונה לפגוע בקובל.
השופט פירט והבהיר כי אף שהוצגו ראיות התומכות בעמדת הקובל, בכל זאת לא הוכח מעל לכל ספק סביר שהנאשם פעל מתוך כוונה.
ביחס לנאשם השופט ציין כי התרשם שמדובר בבחור צעיר שמדבר בכנות, וקיבל את טענתו שלפיה הוא עצמו לא ערך את הסרטון אלא צפה בו והחליט לשתף אותו כדי לתרום להפצת מסריו.
השופט אף סבר כי הנאשם הזדהה עם הצד היריב לקובל, במסגרת המאבק על הישיבה בה למד. כלומר, תמיכתו בסרטון הייתה רעיונית ומעשיו היו ולא במטרה דווקא לפגוע בקובל.
בהקשר זה השופט כתב כי "טענת הנאשם כי האמין לנטען בסרטון על רקע המידע שקיבל בעבר מהצד בו תמך, ושיתף את הסרטון לא כדי לפגוע בקובל אלא כאקט של תמיכה במאבק וניסיון לסייע לצד בו תמך בקידום מסריו כך שיגיעו לאזני אלה אשר תורמים לעמותה וכך יקודם עניינו של אותו צד במאבק, היא טענה מסתברת".
לכן, בסופו של דבר השופט קבע כי "משלא בוסס רכיב הכוונה לפגוע בדרגה הנדרשת, יש להורות על זיכויו של הנאשם".
- ב"כ הקובל: עו"ד ד"ר י' וינרוט ול' איינס
- ב"כ הנאשם: עו"ד א' אקסלרד וש' גוטמן
*עורך דין נמרוד כנפי עוסק בדיני לשון הרע
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.