אף שהמגרש רשום על שם האישה והיא קיבלה אותו במתנה לפני הנישואים, בית המשפט קבע כי הנכס שייך לשני בני הזוג שהתגוררו בו תקופה ארוכה ונשאו יחד בהוצאות הבנייה
בית המשפט למשפחה בירושלים קבע לאחרונה כי בית שבנו בני זוג לשעבר על מגרש שהאישה קיבלה במתנה מהוריה לפני הנישואים נחשב לרכוש משותף. השופט פליקס גורודצקי קבע כי אין ספק באשר לשיתוף בנכס נוכח השקעת המשאבים המשותפת בבניית הבית והעובדה שבני הזוג חיו יחד כ-20 שנה והתגוררו בו תקופה ממושכת.
בני הזוג נישאו ב-1999 והביאו לעולם 4 בנות. לפני כשנתיים הם נפרדו והגיעו להסכמות ברוב ענייני הגירושין והפרידה למעט סוגיית הבית שבו התגוררו במושב ונבנה על מגרש שקיבלה האישה מהוריה במתנה לפני הנישואים.
בתביעה שהגיש להצהיר על הנכס כרכוש משותף ולבצע בו פירוק שיתוף, טען הבעל כי הוריה של אשתו קיבלו את המגרש במסגרת הסדר "בן ממשיך" תמורת 35 אלף דולר ו-70,000 שקלים בלבד. כוונתם הייתה להעניק אותו לשניהם אבל הוא נרשם על שם אשתו בשל הנהלים החלים על רישום בן ממשיך.
לדבריו, הם הקימו עליו את ביתם מכספים משותפים והוא פיקח על הבנייה. בשלב מסוים הם אף בנו במימון משותף יחידת דיור שהשכירו, ובעקבות זאת הוגש נגד שניהם כתב אישום על עבירות בנייה ולאחר שהגיעו להסדר טיעון שילמו יחד קנסות וכ-290 אלף שקלים לרשות מקרקעי ישראל. כל אלה מעידים על כך שמדובר בנכס ששייך לשניהם.
אשתו טענה לעומת זאת כי את המגרש קיבלה מהוריה באופן אישי לפני הנישואים. לטענתה, היא ובעלה הצליחו לממן את בניית הבית רק משום שהוריה אפשרו להם לגור בחינם בדירה הצמודה לביתם. אביה, ולא בעלה, הוא זה שדאג לבנייה וללא עזרת הוריה והשקעותיהם הם לא היו מסוגלים לבנות דבר.
עוד היא טענה כי יחידת הדיור נועדה לייצר הכנסה נוספת ולא הפכה את הבית לנכס משותף. גם העובדה שכתב האישום הוגש נגד שניהם כמי שהחזיקו בבית לא הפכה את בעלה לבעליו.
הכל מומן מחשבון משותף
אלא שהשופט פליקס גורודצקי הגיע למסקנה שונה. אף שקיבל את הטענה שהמגרש ניתן במתנה רק לאישה הוא קבע כי ההתנהלות שלה לאורך כ-20 שנות זוגיות לא משאירה ספק לגבי השיתוף בנכס.
כך, ציין השופט כי הבית נבנה בתקופת הנישואים, התובע חתם על הסכם עם הקבלן, המשכנתה שבאמצעותה מומנה הבנייה נלקחה ביחד ושולמה מחשבון משותף, בני הזוג פנו יחד לאדריכלים, היתר הבנייה ניתן על שמם, כתב האישום הוגש על שם שניהם, הקנס הוטל על שניהם ואת התשלומים עבור יחידת הדיור והסדר ההיתרים הם שילמו יחד. בנוסף, בהסכם השכירות שניהם רשומים כמשכירים ודמי השכירות שולמו לחשבון המשותף.
השקעת המשאבים המשותפת לאורך תקופת נישואים ארוכה, קבע השופט, יצרה בפני התובע מצג שהבית הוא רכוש משותף ומוכיחה כוונת שיתוף. הוא הוסיף כי טענת האישה שהוריה עמדו מאחורי הבנייה לא הוכחה וכי ההשקעה שלהם ברכישת המגרש נמוכה בהרבה מההשקעות המשותפות בבנייה. עוד ציין השופט כי עזרת ההורים, שאפשרו לזוג לגור בדירה שבבעלותם בתקופת הבנייה, הייתה לכל היותר מתנה לשניהם.
לפיכך השופט קבע כי הזכויות בנכס משותפות לבני הזוג בחלקים שווים והוציא צו לפירוק השיתוף. האישה חויבה בהוצאות משפט של 40,000 שקלים.
- ב"כ התובע: עו"ד דונה ואקנין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד לענייני משפחה אוהד הופמן ועו"ד דניאל פרידנברג
עו"ד נטלי זץ-חורש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.