תביעת רוכשים נגד חברה קבלנית ועורכי דינה התקבלה. ביהמ"ש קבע כי הם הפרו את מחויבותם לרישום בית משותף ולא יכלו להתנער ממנה.
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב קיבל את תביעתן של 9 משפחות שרכשו בשנים 2009 -2012 דירות בבניין חדש ברמת-גן, בה טענו כי חברת הבנייה "גאון נדל"ן" ועורכי הדין שייצגו אותה, הפרו התחייבות לרשום את הדירות על שמם בטאבו ולא ביצעו את הרישום במשך 7 שנים.
"נראה כי החברה רצתה 'להעניש' את הדיירים על כך שהם הגישו כנגדה תביעה בגין ליקויי בנייה. ברם, החברה לא יכולה היתה להתנער ממחויבותה והיא הפרה אותה", כתב השופט נפתלי שילה.
בהסכמי הרכישה החברה התחייבה בין היתר לרשום את דירות הדיירים כיחידות נפרדות בבית משותף. בחלק מההסכמים לא צוין מועד מדויק, בחלקם צוין כי החברה תעשה זאת תוך 24 חודשים מסיום הבנייה, ובאחרים בתוך 60 חודשים.
התובעים אף שילמו שכר טרחה של מאות אלפי שקלים (1.75% מהתמורה), למשרד עורכי הדין שייצג את החברה, וחתמו על ייפוי כוח לצורך רישום הדירות על שמם. במהלך 2011 עיריית רמת גן הנפיקה טופס אכלוס (טופס 4) לבניין, והדירות נמסרו לתובעים.
מספר שנים לפני כן הדיירים הגישו תביעת ליקויי בנייה נגד החברה וזכו בה. באותו הליך נקבע בין השאר כי אחת ממשפחות הרוכשים ביצעה בדירתה חריגות בנייה והחברה נתלתה בעובדה זו כתירוץ לאי ביצוע הרישומים להם התחייבה.
התובעים, שיוצגו על ידי עורכי הדין אלון סמואל ותומר אזרחי, טענו כי הנתבעים הפרו את ההסכמים הפרה יסודית בכך שלא רשמו את הדירות על שמם תוך זמן סביר, כפרו בטענה שעבירות הבניה מונעות את רישום הבית המשותף והזכירו שחלפו למעלה משבע שנים מאז שהבניין אוכלס.
טענתם העיקרית של הנתבעים, שיוצגו על ידי עורכי הדין אסף גרשגורן ועמרי יעקב, היתה כי לאור אותן חריגות בנייה שביצעה אחת מהמשפחות בדירתה, החברה אינה מחויבת לבצע את הרישום, עד שהתובעים יסירו את חריגות הבנייה.
עורכי הדין של החברה טענו שאינם מחויבים לבצע את הרישום כלפי הרוכשים אלא רק כלפי החברה, וזו הורתה להם שלא לרשום.
"בני ערובה"
אלא שהשופט שילה קבע כי "חוסר המעש של החברה מהווה הפרה יסודית של ההסכמים".
השופט הבהיר כי לא ניתן להפוך את כל בעלי הדירות ל"בני ערובה", בשל חריגות בנייה שביצעו בעלי דירה אחת. לפי השופט, צריך היה לרשום את הדירות על שם התובעים בכפוף להחרגת הדירה עם חריגות הבנייה, או לרשום עליה הערת אזהרה על חריגות בנייה.
בתוך כך השופט ציין כי החברה לא סיפקה כל הסבר מדוע לא טרחה להשיב לפניות רבות של התובעים, וציין כי הדבר מלמד על "זלזול מופגן וחוסר אכפתיות".
בכל הקשור לעורכי הדין שנתבעו, השופט הבהיר כי היתה להם חובת נאמנות כלפי הרוכשים בנוגע לביצוע הרישום. לעניין זה השופט הוסיף כי מרגע שהחברה ביקשה מהם להפסיק את הטיפול ברישום, היה עליהם להודיע לתובעים שהם מצויים בניגוד עניינים ולבקש מהם להשתחרר מתפקידם.
בנוסף לקביעה בדבר הפרת ההסכמים, השופט מינה את ב"כ התובעים ככונס נכסים לצורך רישום הבית המשותף והדירות. לנוכח התוצאה, הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 117,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אלון סמואל, עו"ד תומר אזרחי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אסף גרשגורן, עו"ד עמרי יעקב ממשרד עו"ד דורון, טיקוצקי, גוטמן וגרוס
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.