רוכשת קיבלה דירה באיחור – יורשיה זכו בפיצוי

חברת קבוצת רכישה הגישה תביעה נגד החברה הקבלנית ״אלקטרה״ אך נפטרה לפני סיום ההליכים. בית המשפט קיבל את התביעה חלקית ופסק לטובת היורשים כ-185,000 שקל

השופט עדי הדר קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שקנתה דירה בנתניה במסגרת קבוצת רכישה. הוא קבע כי הדירה נמסרה לה באיחור של 15.5 חודשים תוך שדחה את טענות הנתבעת שיש להטיל את האחריות לעיכוב על הקונה. הרוכשת נפטרה זמן קצר לאחר הגשת התביעה ויורשיה ניהלו את ההליך במקומה וזכו בפיצוי.

הרוכשת סיפרה בכתב התביעה כי הצטרפה לקבוצת רכישה שקנתה זכויות במגרש בעיר ימים בנתניה. קבוצת הרכישה התקשרה בהסכם בנייה עם חברת ״אלקטרה״, הנתבעת, שהתחייבה להקים על השטח בניין בן 72 יחידות דיור. הנתבעת למסור את הדירה בתוך 19 חודשים בתוספת גרייס של חודשיים ממועד קבלת צו התחלת עבודה.

התובעת טענה כי ב-2015 לאחר עיכוב משמעותי במסירת החזקה בדירות לקבוצת הרכישה נחתם הסכם פשרה בו הסכימו הצדדים על דחיית מועד המסירה החוזי והנתבעת התחייבה למסור את הדירות ״לא יאוחר מ-60 יום מחיבור הבניין לחשמל״. החשמל חובר בפברואר 2015 ולכן היה על הנתבעת למסור את הדירות באפריל 2015.

ואולם, בפועל נמסרה החזקה רק באפריל 2016, כשנה לאחר מועד המסירה על פי הסכם הפשרה וכשנה וחצי לאחר מועד המסירה החוזי.

התובעת הוסיפה כי לפני מסירת הדירה על פי הסכם הפשרה גילתה בדירה ליקויי רטיבות ולכן מועד המסירה נדחה בכשנה. 

כחצי שנה לאחר הגשת התביעה נפטרה התובעת, ויורשיה נכנסו בנעליה לצורך ניהול ההליך. 

הנתבעת טענה בתגובה כי הדירה הייתה מוכנה במועד שנקבע בהסכם הפשרה אך המנוחה נמנעה מקבלתה ועיכבה את המסירה במשך חודשים ארוכים ללא סיבה. 

לטענת הנתבעת, בסמוך למועד מסירת הדירה המנוחה טענה כי בדירה יש רטיבות שגרמה לנזק ובכלל זה שינתה את צבע האבן שבה רוצפה הדירה. המנוחה דרשה שהריצוף בדירה יוחלף. הנתבעת ציינה כי הרטיבות שהייתה בדירה טופלה מיד על ידה ולא היה מקום לדרישה המוגזמת להחליף את כל הריצוף. 

לא הייתה ראויה למסירה

השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה. הוא מינה מומחה שקבע שהחברה לא פעלה ולא חתרה למסור את הדירה בתאריך שנקבע בהסכם הפשרה והדירה הייתה מוכנה רק בתחילת נובמבר 2015. עוד נקבע כי התובעת פעלה לקבל את הדירה ללא כל מענה אופרטיבי מצד נציגי הקבלן. 

השופט הוסיף כי די בעובדה שהנתבעת לא הציגה פרוטוקול מסירה חתום כנדרש בהסכם המכר כדי לקבוע כי יש לקבל את טענת התובעים שהדירה לא הייתה ראויה למגורים באפריל 2015 ואף לאחר מכן.

עם זאת, השופט קבע כי החל ממחצית חודש נובמבר לא הייתה מניעה לבצע מסירה וכל שנותר היה לתאם מועד. בנסיבות אלה, ממועד זה ועד למועד המסירה בפועל באפריל 2016 הייתה אחריות משותפת של שני הצדדים לאיטיות הרבה של התהליך הפשוט לכאורה של תאום מועד מסירה.

השופט הדגיש כי על פי הסכם הפשרה יש למנות את האיחור על פי המועד הקבוע בהסכם הבנייה. לפיכך, על הנתבעת לפצות בסך הכל על איחור של 15.5 חודשים. עוד חויבה הנתבעת להחזיר חלק מהארנונה ודמי הניהול ששילמה המנוחה.

בסך הכל חויבה הנתבעת לפצות את התובעים ב-167,250 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 18,000 שקל, מחצית סכום האגרה ומלוא התשלום שהעבירו התובעים למומחה בית המשפט.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.