הבנים סירבו לפנות את הדירה והקיבוץ נקט נגדם בהליכים. ביהמ"ש קבע שהדירה שייכת לקיבוץ, ודחה את טענת הבנים כי הליכי שיוך שינו את מצב הדברים.
הדירה חוזרת לקיבוץ. כך פסק שופט בית המשפט המחוזי בנצרת יונתן אברהם במסגרת הליך משפטי שנקט קיבוץ "בית קשת" נגד שני בניה של חברת קיבוץ שנפטרה ב-2015. טענת הבנים כי הזכויות בדירה שייכות להם מכוח התקנון החדש של הקיבוץ והחלטת שיוך מ-2004 נדחתה לנוכח העובדה שהתקנון לא חל עליהם והליכי השיוך עדיין לא הסתיימו, וממילא הם לא הקנו בהכרח זכויות בדירה הספציפית.
הבנים, שעזבו את הקיבוץ ב-2004, סירבו לפנות את הדירה בה התגוררה אמם עד למותה ב-2015 (אביהם נפטר עשר שנים קודם לכן).
כחצי שנה לאחר פטירתה, הגיש הקיבוץ בקשה להצהיר עליו כבעל הזכויות הבלעדי בדירה. הקיבוץ טען בין השאר כי התקנון לא הקנה לחברים זכויות קנייניות בדירה אלא זכות שימוש שלא ניתנת להורשה, ודאי לא למי שכלל אינם חברי קיבוץ.
טענותיהם המרכזיות של הבנים מנגד עסקו בעיקר בהחלטת שיוך שקיבל הקיבוץ ב-2004 ובקיומו של תקנון חדש.
לגבי השיוך נטען כי ההחלטה קבעה שדירות המגורים יירשמו על שם חברי הקיבוץ – קביעה שאף גובתה בהחלטות מאוחרות יותר. מאחר שאמם הייתה בין החיים באותה תקופה הרי שהיא קיבלה את הזכויות בדירה והם זכאים להן כיורשיה.
באשר לתקנון, הבנים טענו כי הקיבוץ בחר שלא להשלים את רישום התקנון החדש במשך שנים כדי לשמר באופן מלאכותי את התקנון הישן שמאפשר להם לנשל את חברי הקיבוץ ומשפחותיהם מזכויותיהם. משכך הם ביקשו להחיל על אמם את הוראות התקנון בכל זאת.
שום טענה לא הועילה
ואולם, השופט אברהם קבע כי הצדק עם הקיבוץ. לגבי התקנון החדש (שבסופו של דבר אושר על ידי רשם האגודות כשנתיים לאחר תחילת ההליך), נקבע כי גם אם היה חל על המקרה הנוכחי הוראותיו לא היו מסייעות לבנים.
השופט ציין כי בשני התקנונים נקבע באופן מהותי כי ברגע שחבר קיבוץ עוזב את הדירה מסיבה כלשהי, כולל פטירה, החזקה בה חוזרת לקיבוץ. השינוי העקרוני בתקנון החדש הוא לגבי הליכי השיוך, אלא שגם בעניין זה אין כדי לעזור לבנים.
השופט ציין כי ההחלטה להיכנס להליכי שיוך קובעת מפורשות כי כל עוד השיוך לא הסתיים והזכויות לא נרשמו בפועל על שם החברים, ממשיכים לחול ההסדרים הקודמים.
בנוסף, בהחלטת השיוך לא נקבע שהדירה הספציפית בה גר החבר תשויך אליו (או ליורשיו) אלא שהוא זכאי לדירה כלשהי או ל"שווה ערך של הזכות". מעבר לזה, מימוש הזכות הותנה בהשלמת התהליך כולו, שעדיין לא אירע, והשופט ציין כי גם ההחלטות שהתקבלו לאחר החלטת השיוך העיקרית לא שינו את פני הדברים.
בסיכומו של עניין השופט קבע כי כל ההחלטות שקיבל הקיבוץ בנושא השיוך עסקו בשיוך עתידי בלבד, שעד לסיומו לא עוברות הזכויות בדירות לחברים בפועל, לא כל שכן לאחר שנפטרו.
לפיכך הבקשה התקבלה ונקבע כי הזכויות בדירה שייכות לקיבוץ ולא לבנים, והם חויבו בהוצאות של 25,000 שקל.
עו"ד אלון גולדברג
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.