במסגרת ההסכם הבעל ויתר על חלקו בדירה אך התנה זאת בכך שהאישה תרשום הערת אזהרה לטובת ילדיהם. האישה ביקשה לבטל את ההסכם בטענה שהוא נוגד את חוק הירושה אך עמדתה נדחתה
בית הדין הרבני הגדול דחה לאחרונה עתירה לביטול הסכם גירושין. ההסכם נוסח בסיועו של בית הדין וכלל הוראה שלפיה האישה תקבל את הדירה המשותפת אך היא מתחייבת להעביר אותה לאחר מותה לארבעת ילדי הזוג. האישה טענה שהסעיף נוגד את האיסור בחוק הירושה לערוך עסקאות בעזבונו של אדם. בית הדין קבע שההסכם אינו סותר את החוק.
בני הזוג הם הורים לארבעה ילדים. במשך תקופה ארוכה האישה סירבה להתגרש וטענה שאין עילה לגירושין כך שעל הבעל לשלם לה פיצוי בתמורה להסכמתה לקבל גט.
לאחר שבית הדין הרבני האזורי קבע שהיא חייבת להתגרש והטיל עליה מגבלות, העניין הגיע לבית הדין הרבני הגדול.
בתום משא ומתן ממושך הצליחו הדיינים להביא את הצדדים להסכמות ובאפריל 2019 נחתם הסכם גירושין. ההסכם קבע ששתי הדירות המשותפות יעברו על שם האישה, אך באחד הסעיפים נקבע שהיא מתחייבת לרשום הערת אזהרה לגבי אחת מהדירות, כך שהיא תעבור אחרי מותה לארבעת ילדי הצדדים בחלקים שווים.
במסגרת העתירה האישה טענה שהסעיף אינו חוקי שכן הוא נוגד את ההוראה בחוק הירושה האוסרת לערוך עסקאות בעיזבונו של אדם.
לאור זאת לטענתה ומכיוון שמדובר בהסכם כולל יש לבטל את כל ההסכם ולדון מחדש ברכוש כאילו לא היה הסכם כלל.
הסכם עם השלכה
נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד ברוך לאו והרבנים אליעזר איגרא ומיכאל עמוס דחו את העתירה.
הם קבעו שלא מדובר בהסכם בדבר ירושתו של אדם האסור לפי חוק הירושה אלא בהסכם שיש לו השלכה על עיזבונו של אדם שאינו סותר את החוק.
הם ציינו שהאישה מנסה באופן מלאכותי לנתק את סעיפי ההסכם זה מזה. הם הדגישו ששני הנכסים שהאישה קיבלה הם נכסים שבית המשפט למשפחה קבע שהם שייכים באופן שווה לבעל ולאישה.
הדיינים הוסיפו שהאישה סירבה להתגרש כי רצתה לקבל זכויות עודפות באותם נכסים. במהלך המשא ומתן ובעזרתו של בית הדין הרבני הגדול הוצע כי הבעל יסכים להעביר לאישה את חלקו בבתים. אלא שהבעל לא רצה להדיר את ילדיו מזכויות אלו ולכן הסכים לתת אותם לאישה תוך הגבלה ברורה באצמצעות רישום הערת אזהרה.
הם הדגישו לא מדובר כאן על סעיף הדן בירושת נכסי האישה אלא על הגבלה מראש של זכויותיו של הבעל הניתנות לה.
בתוך כך כתבו הדיינים כי הסכם ממון או הסכם גירושין הוא תולדה של משא־ומתן שהתנהל בין בני זוג ושל שיקולים שונים של בני הזוג, אשר בסופם הגיעו הם להסכמות כיצד יאוזן רכושם, ואין מקום לבודד הוראה אחת מתוך ההסכם כולו ולהצביע בה על מרכיב ירושה כביכול.
האישה חויבה בהוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב״כ האישה: טו"ר יהודה אבלס וטו״ר משה ליבוביץ, עוה"ד שמעון לוריה, הניה הכהן רפאל דין פרס, רונית ברנט, מיכאל קורינלדי
- ב״כ האיש: עו"ד משה מילר
עו"ד חגי צברי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.