תחנוני המשפחה שהקונה יבטל את ההסכם לא עזרו והוא התעקש על קיומו. בית המשפט העמיד אותו על מקומו כשקבע כי לא ייתכן שהמוכר – במצבו הנפשי הרעוע – הבין מה הוא עושה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה לאכיפת הסכם שנחתם בין יזם נדל"ן לבין בעל דירה בבאר שבע, החולה בסכיזופרניה. השופטת גאולה לוין קבעה כי ההסכם בטל מאחר שהמחלה פגעה בכושר השיפוט של בעל הדירה וניכר שהוא לא הבין את משמעות מעשיו, כולל האפשרות שמשפחתו תישאר ללא קורת גג.
חוזה המכר נחתם ב-2013. תנאיו קבעו בית היתר כי הדירה תימכר תמורת 800 אלף שקל. התשלום הראשון יעמוד על 150 אלף שקל, ואילו יתרת התמורה תשולם ביום המסירה בכפוף לכך שהמוכר ימציא "נסח טאבו נקי". אם המוכר לא יבצע את המוטל עליו, המסירה תתבצע אבל הוא לא יקבל את כספו.
זמן קצר לאחר חתימת ההסכם פנו בנו של המוכר ורעייתו לקונה וביקשו לבטלו ולהחזיר את התשלום הראשון, תוך שהסבירו שהמוכר חולה סכיזופרניה ולא באמת הבין שהוא מוכר את הדירה של המשפחה. אך הרוכש התעקש על קיום ההסכם ובמרס 2015 הגיש תביעה לאכיפתו.
במענה לתביעה נטען הנתבע חתם על ההסכם כשהיה במצב מעורער ולא הבין מה הוא עושה, וכיום הוא מאושפז במחלקה סגורה לאחר הידרדרות משמעותית.
כמו כן נטען כי הנתבע כלל לא היה מעורב בעסקה למעט החתימה על הסכם המכר, שנעשתה תחת השפעת אחד מבניו. עוד נטען שאף אחד לא לקח בחשבון שהדירה שייכת גם לרעייתו. לפיכך ביקשה המשפחה לקבוע כי העסקה בטלה כאילו "לא נעשה דבר".
מקרה קיצוני ופתולוגי
בשלב הראשון, ולנוכח ההפרעה הנפשית של הנתבע, השופטת לוין הורתה למשפחתו לקיים הליך אפוטרופסות בבית המשפט למשפחה, ובינואר 2016 מונו רעייתו ואחד מבניו כאפוטרופוסים לרכושו.
בבואה להכריע בסכסוך הבהירה השופטת לוין כי עומד בפניה אחד מאותם מקרים "קיצוניים ופתולוגיים" שמצדיקים להורות על בטלות ההסכם.
השופטת ציינה כי אף שמסקנתו של פסיכיאטר שמינתה הייתה כי מצבו של הנתבע במועד חתימת העסקה היה סביר, הראיות והעדויות שנשמעו במהלך המשפט מוכיחות כי כושר השיפוט שלו פגום והוא לא יכול היה להבין את משמעות החוזה והשלכותיו הרות הגורל עליו ועל משפחתו.
על כך השופטת הוסיפה את התרשמותה כי "הנתבע חתם על ההסכם תחת השפעת בנו וללא הפעלת שיקול דעת עצמאי". בנו של הנתבע הבהיר בעדותו כי הוא זה שסיכם עם התובע על המכירה, ואילו אביו הובא רק למעמד החתימה, והשופטת האמינה לו כשאמר כי אביו פשוט עשה מה שאמר לו.
השופטת אף הדגישה כי מדובר בעסקה שהכוחות בה אינם שווים: התובע הוא יזם שרצה לרכוש את הדירה כדי לקדם פרויקט פינוי-בינוי, ואילו הנתבע הוא איש חולה שהסכים לוותר על ביתו היחיד.
לבסוף, השופטת ציינה כי אף שהיא לא מוסמכת לקבוע האם הדירה – שרשומה על שם הנתבע – שייכת גם לרעייתו, עצם האפשרות שהדבר נכון מעלה את הסברה כי ביצוע ההסכם יקפח את זכויותיה.
משכך, התביעה לאכיפת ההסכם נדחתה ונקבע כי הוא בטל. הנתבע חויב להחזיר לתובע 151,340 שקל – סכום התשלום הראשון כולל הפרשי הצמדה. מנגד, התובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין של 30 אלף שקל.
עו"ד כפיר יפת
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.