שגיאה ברישום הובילה לכך שחלקה שלמה – שעומד בה בניין ישן עם פוטנציאל לחיזוק – נרשמה על דיירות מוגנות של עמידר. רמ"י תצטרך כעת לבצע הליך איחוד וחלוקה, ויורשי הדיירות יצטרכו לוותר על אלפי דונם.
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע באחרונה כי רשות מקרקעי ישראל עשתה טעות מרה כשרשמה אחיות שרכשו ממנה מבנה קטן בשכונה בירושלים, כבעלות מלוא השטח עליו הוא בנוי. הטעות התגלתה לאחר שדיירי בניין ישן שנמצא על השטח גילו שאינם יכולים לבצע תמ"א 38. השופטת נאוה בן-אור הורתה לתקן את המצב.
כשתושבי שכונת מקור חיים שבירושלים ביקשו לקדם פרויקט תמ"א 38, הם גילו כי אחד הבניינים בשיכון בנוי על חלקה של 3 דונם שבאופן תמוה רשומה על שם יורשיהן של שתי אחיות קשישות, מה שמונע מהם להתקדם עם הפרויקט.
בתביעה שהוגשה נגד רמ"י והיורשים לפני כשנתיים טענו הדיירים כי לא הגיוני שהאחיות רכשו את מלוא החלקה המפוצלת לשלושה ייעודים: שטח ציבורי פתוח, מגורים ודרך. הם טענו, כי האחיות רכשו בזמנו (1994) רק מבנה שנמצא בשטח (בו הן גרו כדיירות מוגנות), וככל הנראה נרשמו בטעות כבעלות מלוא החלקה.
הדיירים ביקשו מבית המשפט לבטל את הבעלות של יורשיהן בחלקה שמעבר למבנה, ולהורות לרמ"י לממן הליך שיאפשר להם לממש את רצונם לחזק את הבניין מפני רעידות אדמה.
רמ"י תמכה בדיירים. היא הודתה בטעות והבהירה כי הרישום לא משקף את הזכויות שנמכרו לאחיות המנוחות בפועל. לעומתה, היורשים טענו שהסתמכו על הרישום בתום לב ולכן הם זכאים להמשיך להחזיק במלוא השטח.
ידעו אבל לא תיקנו
אולם מרגע שהשופטת בן-אור התוודעה לנתונים התכנוניים של החלקה היא הבינה שאין סבירות שהאחיות רכשו אותה במלואה. כדי לעגן מסקנה זו הפנתה השופטת לעדויות ולראיות שהובאו בפניה, המעידות על כך שהאחיות רכשו רק את המבנה והקרקע שמתחתיו.
מסמכים שהוצגו לשופטת הראו כי רמ"י מעולם לא העלתה בדעתה למכור את מלוא החלקה, שהייתה מפוצלת תכנונית, וכי עובדיה עלו על הטעות עוד מזמן אך חששו מפני הליכים מול היורשים.
בהמשך השופטת כתבה שלא השתכנעה כי היורשים – שרכשו את החלקה מיתר יורשי האחיות המנוחות ב-2007 – לא היו מודעים לטעות ורכשו את החלקה בתום לב (מה שיכול היה למנוע את האפשרות לתקן את הרישום).
ראשית, בהסכם חלוקת הירושה עליו הם חתומים נכתב במפורש על חוסר ההתאמה בין הרישום בטאבו לבין היקף הזכויות האמיתי. שנית, בפועל הם לא נוהגים "מנהג בעלים" בשטח שמעבר למבנה, ושלישית, הם הסתירו הסכם שנחתם עם עיריית ירושלים במסגרתו הם אפשרו לה לפתח את החלק הציבורי בחלקה ללא תשלום, תמורת סיוע בשינוי הייעוד של יתר החלקה.
בסיכומו של עניין השופטת סיימה את פסק הדין כשהיא סמוכה ובטוחה שהאחיות המנוחות רכשו אך ורק את המבנה ומקור הרישום שלפיו הן בעלות מלוא החלקה בטעות, שיורשיהן היו מודעים לה.
בתוך כך השופטת העירה על אוזלת ידם של הגורמים ברמ"י, שבמשך שנים לא עשו דבר כדי לתקן את הטעות.
השופטת הורתה לרמ"י לפעול לתיקון המצב בשיתוף פעולה עם היורשים – שחויבו לחתום על כל מסמך שיידרש מהם.
רמ"י חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 30 אלף שקל ואילו היורשים חויבו ב-50 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד שאול אטיאס
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב פונקלשטיין (רמ"י), עו"ד עו"ד ירון רבינוביץ', עו"ד שיר פרומין (היורשים)
* עו"ד אלון סמואל עוסק בתחום ההתחדשות העירונית ומייצג בפרויקטים של תמ"א 338
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.