אחד העקרונות החשובים ביותר בתחום הצוואות הוא השמירה על קיום רצון המצווה גם לאחר מותו. אלא שחוק הירושה אינו נותן פתרון למקרה שבו מצבת נכסיו משתנה בשלב שמצבו המנטלי או הפיסי כבר אינו מאפשר לו לשנות את צוואתו.
העיקרון העומד מאחורי צוואה של אדם היא מילוי אחר רצונו גם לאחר פטירתו, שהרי בבואנו לחלק את נכסיו בהתאם לצוואה – המנוח אינו יכול לבדוק ולוודא שרצונו מתקיים.
לכל אדם הזכות לעשות בנכסיו כראות עיניו ובהתאם הוא יכול להחליט לצוות את רכושו לכל אדם או גוף באמצעות צוואה. ואולם, ישנם מקרים שבהם התערבות בלתי צפויה של גורם שלישי עלולה לרוקן את הצוואה מתוכן, במובן זה שרצונו של המוריש לא יקוים, וחוק הירושה לא נותן לכך פתרון.
מעשה בשני אחים
ניקח לשם הדוגמא מצב שבו אב לשני בנים מחליט להוריש את לכל אחד מבניו את הכספים שצבר בחשבונות בנק שונים: לבן האחד החליט להוריש את הכספים, שלצורך הדוגמא הוא צבר בחשבונו בבנק הפועלים ואילו לבן השני את הכספים המצויים בחשבונו בבנק אחר – נניח בנק מזרחי.
ההנחה היא כי האב יודע מה יש ברשותו בכל אחד מהבנקים, ובחר במודע ובמכוון להוריש לכל אחד מהבנים את הכספים שבחשבונות השונים. זה היה רצונו.
והנה, חלפו השנים ואותו אב חלה באלצהיימר ותודעתו אינה כשהייתה. מאחר שלא יכול היה לטפל בענייניו, הוא הפך ל"פסול דין" מכח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ומונה לו אפוטרופוס.
פסול דין הוא אדם שהוכרז על ידי בימ"ש כמי שאינו מסוגל לטפל בענייניו מחמת מחלת נפש ו/או ליקוי שכלי. במצב כזה לרוב ממנים לו אפוטרופוס שמנהל את כל תחומי החיים שבהם אותו פסול דין אינו מסוגל לטפל בעצמו.
שינוי מצבת הנכסים משנה את רצון המצווה
מרגע שלחסוי יש אפוטרופוס, הוא נכנס בנעליו ולמעשה שולט ברכושו עד ליום פטירתו. מה יקרה אם האפוטרופוס יחליט שיהיה זה כלכלי יותר עבור החסוי לאחד את שני החשבונות בבנקים השונים לחשבון בנק אחד כיוון שכך יחסוך בעמלות?
נניח שהאפוטרופוס החליט לסגור את החשבון בבנק מזרחי ולהעביר את הכספים לחשבון אחד בבנק הפועלים, שהבטיח לו מיני הטבות. מה יהיה על צוואתו המושקעת של החסוי, שחשב היטב לפני שניסח אותה והחליט מה שהחליט? ומה יהא על בנו שיוותר מקופח?
לפי סעיף 51 לחוק הירושה חלקו של כל יורש בעזבון מכח צוואה יהיה לפי מצבת הנכסים שהייתה למצווה ביום מותו. פעולותיו של האפוטרופוס הרי שינו את מצבת הנכסים, ובכך שינו את רצונו של המצווה. יוצא אפוא שילד אחד של המצווה יקבל את מלוא כספי המוריש ואילו הילד האחר ינושל מהעיזבון - זאת כאמור לא הייתה כוונת המצווה.
כפי שכתבנו בהתחלה: העיקרון המהותי ביותר העומד מאחורי האפשרות לנסח צוואה הוא השמירה על רצון המצווה. במקרה כפי שתיארנו – אין בכלל ספק שרצונו אינו נשמר.
חוק הירושה אינו נותן פתרון למצב בעייתי זה, ולעניות דעתנו יש לשנותו באופן שייתן מענה למצבים כגון אלה. כך לדוגמא, אפשר לתקן החוק באופן כזה שיורה על חלוקת נכסי מצווה, שהפך לפסול דין ומונה לו אפוטרופוס, בהתאם לאומד דעתו טרם הכרזתו כפסול דין. תיקון כזה יאפשר לשמור על קיום רצונו האחרון.
* עו"ד משה פרץ ועו"ד אילת שקד עוסקים בדיני צוואות וירושות, מקרקעין ומשפט אזרחי-מסחרי.
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.