אחד הסעיפים בהסכם קבע שאחרי 7.5 שנות נישואים האיש יעביר זכויות באחד מנכסיו לאישה. לאחר הפרידה הוא טען שמילא את חובתו בהעברת אחד הרכבים. ביהמ"ש דחה את פרשנותו
בפסק דין שפורסם לאחרונה השופטת מיכל סער קיבלה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה בנפרד. השניים גרים עם בנם בבית של האיש, שלו נכסים נוספים. בין הצדדים התעוררה מחלוקת בנוגע לפרשנות הסכם ממון שעליו חתמו לפני הנישואים. ההסכם קבע הפרדה רכושית לצד הוראה שלפיה בשלב מסוים בנישואים האישה תקבל זכויות באחד מנכסי הבעל. השופטת קבעה שהסעיף יצר שיתוף בבית המגורים וכי האישה זכאית לחצי ממנו.
בני הזוג נישאו ב-2004 והם הורים לבן משותף, יליד 2005. לשניהם מדובר בנישואים שניים (לאישה בת מנישואים קודמים ולאיש בן מנישואיו הקודמים).
ב-2002 הם חתמו על הסכם ממון שקבע בין היתר שכל צד יוותר עם הזכויות והנכסים שבבעלותו ועם נכסים או זכויות שעתידים להתקבל בירושה או במתנה במהלך הנישואים. בנוסף צוין בהסכם כי האישה מאשרת שנכסים שרשומים על שם האיש יישארו בבעלותו הבלעדית. יחד עם זאת נקבע כי בתום 7.5 שנים מיום הנישואים האיש ירשום את האישה כבעלת זכויות באחד מנכסיו.
לאיש זכויות בשלושה נכסים, ביניהם בית במרכז הארץ בו גרים הצדדים עם בנם. האישה טענה כי לפי ההסכם היה על האיש להעביר לה כבר ב-2012 זכויות באחד מנכסים אלה. היא ציינה כי זכות הבחירה באיזה נכס מדובר נתונה לה, בהתחשב בתקופת הנישואים הארוכה ובכוונת השיתוף "הברורה והמוחלטת" לשיטתה.
היא הוסיפה כי לנוכח השקעותיה בבית המגורים, יש להצהיר כי כל הזכויות בבית יעברו על שמה. היא סיפרה שהשקיעה מאות אלפי שקלים מכספי ירושה שקיבלה לאחר פטירת הוריה בשיפוץ בית המגורים וברכישת ציוד, רהיטים ומוצרי חשמל בסכום של כרבע מיליון שקל. עוד לדבריה, במהלך הנישואים חלתה בסרטן ומאז החלמתה היא מתמודדת עם קשיים בריאותיים וכאבים. לדבריה, על אף ייסורי המחלה האיש מאיים כי יסלק אותה מהבית.
האיש טען מנגד כי הנכס שלו. הוא ציין שכשהצדדים נישאו האישה הייתה חסרת כל רכוש וכסף, מוגבלת בבנק, פרודה בהליכי גירושין ועם חובות רבים. לעומת זאת, הוא היה בעל ממון ורצה להגן על רכושו ובנסיבות אלה נערך הסכם הממון. לשיטתו, הוא כבר רשם את האישה כבעלת זכויות באחד מנכסיו, רכב טויוטה קורולה שהיה בבעלותו.
שיתוף ספציפי
השופטת מיכל סער מבית המשפט למשפחה בראשון לציון קבעה שהאישה זכאית לחצי מהזכויות בבית המגורים.
ראשית קבעה השופטת כי האישה הוכיחה שמתקיים שיתוף בבית. היא ציינה שהצדדים גרו בנכס רוב שנות נישואיהם והם מגדלים בו את ילדם המשותף. היא הוסיפה כי אמנם נקודת המוצא בהסכם הממון הייתה הפרדה רכושית, אך גם נקבע כי אם הצדדים יתמידו בחיים המשותפים ייווצר ביניהם שיתוף. ההסכם יצר מנגנון שיתוף ספציפי בנכס, בחלוף שבע וחצי שנות נישואים.
בנוסף, השופטת התרשמה שהאישה הסתמכה על כך שנוצר שיתוף בבית המגורים, והשקיעה מכספים שקיבלה בירושה אחר פטירתם של הוריה לצורך שיפוצו הנרחב.
השופטת הוסיפה כי ההסכם נערך ביוזמת האיש, והוא זה שניסח אותו. לפיכך, במחלוקת הפרשנית יש לפרש את ההסכם בניגוד לאינטרס של האיש ולקבוע כי הנכס בו יינתנו לאישה זכויות הוא הנכס המרכזי, בית המגורים.
עוד קבעה השופטת כי מלשון ההסכם ניתן ללמוד שלא מדובר בהעברת מלוא הזכויות אלא חלקן, והפרשנות המתבקשת היא העברת חצי מהזכויות.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ האישה: עו"ד יוסי הרשקוביץ
- ב" האיש: עו"ד מתת פלסנר
עו"ד יפעת בנג'אן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.