בימ"ש השלום בנצרת קיבל את גרסתו של תושב קריית מוצקין, שטען כי עיקם את רגלו כשצעד ברחוב חשוך שבו התבצעו עבודות ריצוף, ללא גידור או שילוט. השופט הטיל את האחיות על הקבלן והעירייה.
לפני מספר ימים קיבל השופט דניאל קירס מבימ"ש השלום בנצרת את תביעתו של תושב קריית מוצקין שנפל בעת טיול לילי עם כלבו.
המקרה אירע בשנת 2012, כאשר התובע יצא מביתו שבשכונת מגוריו. תוך כדי הליכה עם כלבו הוא סובב את רגלו השמאלית ונפגע. החזרה הביתה כבר הייתה בצליעה.
בתביעה שהגיש בשנת 2014 נגד העירייה (וחברת הביטוח הראל) וכן נגד החברה שביצעה את העבודות. התובע טען כי באותה תקופה בוצעו עבודות ריצוף באבנים משתלבות. עוד הוא טען כי במקום שרר חושך באותה עת, ואף לא היה גידור או שילוט כלשהו.
במשפט העידה גם בת זוגו, שהעידה כי התובע חזר הביתה פצוע, וסיפר לה שעיקם את הרגל יומיים לאחר האירוע היא ניגשה למקום לצלם את השביל שבו הדבר קרה.
"התמונות אכן מצביעות על עבודת ריצוף באבנים משתלבות אשר מצויה בעיצומה", ציין השופט קירס.
אלא שהעירייה ניסתה לקעקע את גרסת התובע בכל דרך אפשרית, וטענה בין היתר כי באירוע בו נמסרו תאריכים שונים כך שלא ברור באיזה יום התובע נפל כביכול.
בנוסף לכך הנתבעים טענו כי יש לייחס לתובע לפחות חלק מן האשמה לתאונה, שכן הוא הלך כעיוור בשביל חשוך לטענתו.
טענה נוספת עסקה בכך שגרסת התובע לא עקבית, שכן פעם טען כי נפל בחושך, פעם מסר שנתקל בבליטה בשביל וסובב את הקרסול, פעם מסר כי דרך על "אבן", ובהמשך השתמש במונח "מדרגה".
אחראית כלפי הציבור
את הטענה שלפיה התובע לא עקבי, השופט קירס דחה בשתי ידיים. "בטענה זו לא מצאתי כל ממש. אכן מדובר בכך שהתובע נתקל בחושך באבן, משתלבת, אשר יצרה מדרגה ביחס לסביבתה המיידית, סובב את הקרסול ונפל", כתב.
השופט אף קבע כי "הותרת העבודות כפי שהותרו ללא גידור, וללא תאורה במקום ושילוט, מהווה התרשלות". בסיכומה של נקודה זו, השופט קיבל את גרסת התובע וקבע כי מעד על אבן משתלבת בקצה של עבודות ריצוף בלתי גמורות.
עם זאת, השופט החליט להטיל על התובע 20% מהאשמה, היות שיכול היה לבחור בדרכים מוארות יותר.
בהמשך נדונו הנזקים מהם סבל התובע, בהתחשב בקביעת מומחה מטעם ביהמ"ש שקבע לו נכות רפואית בשיעור של 10%.
לאחר שחישב את כלל הנזקים, מהם הפחית את אשמת התובע וכן ניכה תגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, השופט הורה לנתבעות לשלם לתובע פיצויים בסך כ-180,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל. הפיצוי ניתן בעיקר בגין כאב וסבל והפסדי השתכרות בעבד ובעתיד.
מתוך 80% הנותרים, השופט קבע כי העירייה אחריות ב-30% ואילו החברה שביצעה את העבודות תישא ב-70%, וזאת לאור מעמד העירייה כאחראית כלפי הציבור על תקינות השביל ופיקוח על העבודות, ואחריות הקבלן כמי שבפועל ביצע את עבודת הריצוף ללא גידור, תאורה או שילוט, כאמור.
בתוך כך השופט דחה הודעת צד שלישי שבה טענה העירייה כי בכל מקרה על החברה המבצעת לשפות אותה על כל פיצוי. בהקשר זה השופט הבהיר כי החברה אינה אמורה לשאת באחריות לחובות המוטלות על העירייה, וחייב את העירייה בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שאדי אנדראוס
- ב"כ הנתבעות 1-2: עו"ד שאולה ברג
- ב"כ הנתבעת 3: עו"ד וליד עלי
עו"ד דוד סער
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.