האיש סעד אישה חולה שהייתה בנתק ממושך מבני משפחתה. למרות זאת, טענתו כי היא הורישה לו את רכושה בצוואה על ערש דווי נדחתה בשתי ערכאות
כיתת רגליו למענה ונשאר מחוץ למעגל היורשים: בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה בקשת גבר לרשת אישה אותה סעד בתקופת מחלתה, מכוח צוואת "שכיב מרע". השופטים חננאל שרעבי (אב"ד), אספרנצה אלון ואריה נאמן שוכנעו שהצוואה לא נאמרה בזמן שהמנוחה צפתה את פני המוות – תנאי יסודי המפיח בה תוקף משפטי.
המנוחה הייתה בנתק של כעשור מבני משפחתה. היא סבלה ממחלה קשה והכירה בשלב מסוים גבר אשר היווה נקודת אור בחייה: הוא היה קרוב אליה עד ליומה האחרון, טיפל בה במסירות וסייע לה במישורים שונים. בתביעתו שהוגשה לבית המשפט למשפחה בחיפה סמוך לפטירת האישה ב-2022, טען הגבר שטרם מותה היא ציוותה לו את רכושה בדרך של צוואת "שכיב מרע", כלומר צוואה בעל-פה המתבצעת על ערש דווי.
אלא שאחיה של המנוחה, במסגרת ההתנגדות שהגיש לצוואה, גרס אחרת. לטענתו אחותו לא סברה שהיא נמצאת אל מול פני המוות בשעת אמירת הדברים, ולכן אין להחשיבם כצוואה מחייבת. שופט בית המשפט למשפחה קיבל את טענתו, פסל את הצוואה וקבע שעיזבון המנוחה יחולק לבני משפחתה בהתאם לכללי הירושה על-פי דין. מכאן הערעור שהוגש למחוזי בפברואר האחרון.
חשבה שתמשיך לחיות
ואולם שופטי המחוזי סברו גם הם שאין כאן צוואת "שכיב מרע". הם נימקו שממסכת הראיות עלה כי בפועל, בשעת ההורשה הנטענת המנוחה לא הרגישה שמותה קרב אלא חשבה שתמשיך לחיות.
בין הראיות שהובילו לקביעה היה תיעוד רפואי של המנוחה, בו לא נמצא שחלה החמרה משמעותית במצבה הרפואי סמוך למועד שבו נטען כי אמרה את הצוואה. בנוסף, לא הוכח שהמנוחה התלוננה בפני רופאיה באותה תקופה על כך שהיא קורסת, או שנותרו לה ימים בודדים לחיות. גם דברי אחת העדות לצוואה כי המנוחה אמרה בזמן אמת ביחס לגורל הכספים שלה "נדבר על זה", חיזק את המסקנה שהיא חשבה שתחזור למוטב.
"מצבה הרפואי של המנוחה, בכל המועדים הרלוונטיים, אכן היה מורכב", נכתב בפסק הדין, ואולם "לא ניתן לקבוע שהמנוחה הייתה במצב של 'שכיב מרע' או שראתה עצמה מול פני המוות. המנוחה ידעה מהי צוואה ועל האפשרות לעריכתה, ובכל זאת, על פני פרק זמן ממושך ולמרות הזדמנויות רבות, בחרה שלא לערוך צוואה".
בקשר לכך ציינו השופטים כי בשלב מסוים הביעה המנוחה בפני המערער רצון לערוך ייפוי כוח מתמשך וצוואה לטובתו, אלא שהלכה למעשה היא נמנעה מכך במשך שנה לפחות, הגם שידעה כי היא חולה וזמנה קצוב. לדברי השופטים, עצם העובדות שהשניים שוחחו בעניין ושהמנוחה בחרה בסופו של יום לא לערוך את הצוואה – מחזקות את המסקנה שלא רצתה להוריש את רכושה למבקש, וזאת מסיבותיה השמורות עמה.
השופטים ציינו לסיום כי נראה שהמערער אכן היה קרוב למנוחה, דאג וטיפל בה במסירות עד יומה האחרון, וכי התוצאה לפיה הוא לא יורש אותה מעוררת תחושת אי נוחות. אלא שלדבריהם, משלא הוכח שהמנוחה ערכה צוואה באחת הדרכים הקבועות בחוק – הרי שאין מנוס מחלוקת עיזבונה בין יורשיה על-פי דין אף שעם חלקם, כאמור, הייתה בנתק ממושך.
נוכח התוצאה פסקו השופטים לאחי המנוחה, המתנגד לצוואה, הוצאות בסך 7,500 שקל.
- ב"כ המערער והאפוטרופוס הכללי: לא צוין
- ב"כ המשיב: עו"ד גדלי סולן
עו"ד אברהם רובינוב
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.