לאחר שכבר חתמו על הסכם למכירת נחלה חקלאית שירשו, גילו היורשות כי הן נדרשות לשלם לרשות מקרקעי ישראל 1.31 מיליון שקל על עצם ביצוע העסקה בגלל מידע שלא צוין בנסח, בשל טעות הקלדה. ביהמ"ש הטיל על הרשות ואגף המקרקעין את האחריות להטעיה.
שתי אחיות ירשו מאביהן המנוח נחלה במושב עין עירון ורצו למכור אותה. ביחד עם עורך דינן, הן פנו בסוף 2010 לרשות מקרקעי ישראל, שם נאמר להם כי הנחלה רשומה על שם האב המנוח כחוכר לדורות וכי דמי החכירה שולמו במלואם (שכירות מהוונת) ואין הגבלה למכור אותה לאחר מכן. ואולם, כשפנו ללשכת המקרקעין בבקשה לרשום את זכויותיהן בנחלה, הן נענו כי יש לקבל את הסכמת הרשות.
לכתבות נוספות בנושא:
בינתיים, היורשות מצאו רוכש וחתמו עמו על חוזה מכר. לאחר פניות חוזרות אישרה רמ"י לרשום את זכויותיהן בנחלה. אלא שחודשים ספורים לאחר מכן, הודיעו להן רמ"י ואגף רישום המקרקעין שהתבלבלו ובכלל מדובר בנכס שלא ניתן לשלם עבורו את דמי החכירה מראש (לא ניתן להוון נחלה). לפיכך, דרשה דמי הסכמה - עבור הסכמת רמ"י להעביר את זכויות החכירה - של 1.31 מיליון שקל.
היורשות, שלא שיערו שיצטרכו לשלם דמי הסכמה לנוכח האישור מרמ"י - הגישו תביעה נגדה ונגד אגף רישום מקרקעין בבימ"ש השלום בתל אביב, לפיצוי של 390 אלף שקל וכן פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה להן. הן טענו, כי בבדיקות המוקדמות שערכו ביחד עם עורך דינן לא נאמר או נרמז להן כי יצטרכו לשלם דמי הסכמה והן הוטעו ע"י שתי הרשויות, כיוון שהסתמכו על המצג הרשלני שלהן.
הנתבעות הודו בטעות הקלדה שהולידה הערה שגויה בנסח המקרקעין, אך טענו שלא כל טעות מנהלית היא עוולה שמטילה עליהן אחריות.
הנתבעות הטילו את האשמה על עורך דינן של התובעות, וטענו כי היה עליו לבדוק אם בכלל יכול להיות מצב שדמי חכירה עבור נחלה חקלאית שולמו מראש. עוד טענו, כי מאחר שאגף המקרקעין לא מיהר לרשום את הזכויות בנחלה ודרש אישור נוסף מרמ"י – עורך הדין היה צריך להסיק כי יש טעות בנסח. בכל מקרה, טענו, לא נגרם לתובעות נזק כלשהו משום שבסופו של דבר הן מכרו את הנחלה ושילמו את מה שהיו צריכות לפי החוק.
טעות כזו לא תימחל בהינף יד
השופטת ריבה ניב קבעה, כי לא ניתן למחול בהינף יד על טעות כזו חמורה – שלא התגלתה ע"י שתי רשויות במשך שנים. השופטת דחתה מכל וכל את הטענות שהופנו כנגד עורך דינן של התובעות, ותהתה מדוע יש לבוא אליו בטענות שעה שהנתבעות היו אמורות לדעת שהרישום שגוי.
בכל הנוגע לפיצוי התובעות, קבעה השופטת כי הנתבעות ידעו ששוק הנדל"ן מתבסס על נסחי טאבו, ומשהתובעות הסתמכו על כך בעסקת המכר – על הנתבעות לפצותן במלוא סכום התביעה.
משכך, השופטת חייבה את הנתבעות לשלם לתובעות 400 אלף שקל, בנוסף להוצאות ושכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל.
* עו"ד גלעד שרגא עוסק בייצוג רכישת ומכירת נחלות ומשקים חקלאיים במושבים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.