"אהבת טבע אינה עילה לרמיסת כבוד האדם", כתבה השופטת קרן אניספלד בפסק דין שקיבל תביעת לשון הרע של עובד רשות הטבע והגנים שהואשם בהרס גן לאומי על לא עוול בכפו. הפיצוי: כ-45,000 שקל כולל הוצאות משפט.
בית משפט השלום בחדרה חייב לאחרונה מורה לשל"ח לפצות את מנהל הגן הלאומי נחל אלכסנדר לשעבר בכ-45 אלף שקל עקב פרסום פוסט משמיץ בדף הפייסבוק של רשות הטבע והגנים. השופטת קרן אניספלד קבעה כי תוכנו המתלהם של הפוסט, שבמסגרתו הואשם המנהל ברצח והרס הסביבה, בהתנהלות ברברית וב"אכילת חינם", חרג ממידתיות סבירה. "זהו אינו מכתב תלונה אלא מניפסט נאצה", נכתב בפסק הדין.
מורה לשל"ח שבחורף 2014 ביקר בגן עם תלמידיו, ולטענתו חזה בזוועה הסביבתית המתרחשת שם, פרסם כעבור זמן מה פוסט בדף הפייסבוק של רשות הטבע והגנים ובו האשים את מנהל הגן דאז באחריות להרס שיטתי וברברי של הטבע ותיאר אותו כעובד בטלן שלא עושה את עבודתו.
במכתב שנשלח למורה מטעם הרשות הוא התבקש לפרסם התנצלות אך במקום זאת חזר במכתב תגובה על הדברים הקשים ואף התלונן על כך שהרשות מגנה על "מנהל שסרח".
נוכח סירובו להתנצל הגיש מנהל הגן דאז תביעת דיבה על סך 50,000 שקל בטענה לפגיעה בשמו הטוב בקרב עובדי הרשות, מנהליו והציבור בכללו.
התובע טען כי הפרסום זכה לחשיפה גדולה, ותיאר את התחושות הקשות שעלו בו למקרא הדברים.
הנתבע לא חזר בו מהדברים אלא טען שהם נכתבו על רקע התעלמות מוחלטת מאינספור פניות שהפנה לתובע ולרשות במשך כשלוש שנים, ונוכח הרשלנות הפושעת בתחזוקת הגן. לטענתו, הפוסט נכתב בלית ברירה ובמטרה ליידע את הציבור על אודות מחדלי הרשות. להוכחת טענותיו צירף הנתבע תמונות המעידות לשיטתו על הזנחת הגן.
יש גבול
אלא שהשופטת אניספלד לא קיבלה את טענת הנתבע כי הוא מוגן מפני שפרסם אמת ומילא אחר חובתו הציבורית להתריע על מעשי הרשות. "אהבת טבע אינה עילה לרמיסת כבוד האדם...", כתבה, "מי שטוען לעוול אינו עשוי לתקנו על-ידי גרימת עוולת אחר".
השופטת קבעה כי הנתבע לא הציג ראיות המעידות כי אכן הפנה תלונות רבות על התנהלות התובע ולא זכה למענה, ומשכך לא הוכיח הצדקה מוסרית או אחרת לפרסום הפוסט החריף והפוגעני שנעדר כל מידתיות סבירה.
השופטת אף לא סברה כי התובע אכן אחראי להזנחה פושעת של הגן ומכל מקום לא באופן שהצדיק להציג אותו "כמי שמנצח על מלאכת ההשמדה וההרס". בתוך כך השופטת ציינה כי הדברים נוסחו באופן כה גורף ומתלהם, שאף לא ניתן לראות בהם ביקורת לגיטימית החוסה תחת כנפי חופש הביטוי.
משכך נקבע כי הנתבע פרסם על התובע לשון הרע ועליו לפצות אותו על הפגיעה בשמו הטוב. באשר לסכום הפיצוי השופטת לקחה בחשבון שמצד אחד הפוסט הוסר אחרי 14 שעות בלבד אך מצד שני הופץ ברשת חברתית בעלת תהודה. בהקשר זה השופטת הדגישה כי יש להרתיע גולשים שידם קלה על המקלדת ומשגרים טקסטים שמגיעים לקהל רחב לפני שהם חושבים על המשמעויות של הדברים.
בהתחשב בכך החליט השופטת שהפיצוי הראוי במקרה הנוכחי הוא 30 אלף שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (מרץ 2016), וכן החזר הוצאות משפט של 2,000 שקל ושכר טרחת עורך דין של 11,700 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עמית לויתן
- ב"כ הנתבע: עו"ד חגית ברינקר-ברק
* עו"ד מימון פאר מייצג בתיקי לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.