היועצת הורשעה לפני כארבע שנים בהונאה של אחת מלקוחות הבנק הבינלאומי הראשון. תביעה שהגיש הבנק נגד העובדת להשבת סכומים ששילם ללקוחה בגין המקרה – נדחתה
השופט אורן סילברמן דחה לאחרונה תביעה שהגיש הבנק הבינלאומי נגד רות בסון, עובדת הבנק לשעבר שהורשעה בהונאת לקוחה. הבנק טען ששילם ללקוחה בגין הגניבה מעל מיליון שקל בהתאם להוראת בנק ישראל. העובדת טענה שהיא עצמה השיבה את הכספים עוד בשלבי החקירה והבנק לא היה צריך לשלם ללקוחה כספים נוספים. טענות העובדת התקבלו והבנק אף חויב להחזיר לה כרבע מיליון שקל שקיזז מחשבונה שלא כדין.
רות בסון הועסקה על ידי הבנק הבינלאומי הראשון בסניף רחביה בירושלים בתפקיד יועצת השקעות. ב-2014 נפתחה נגדה חקירת משטרה בחשד לעבירות של עושק וקבלת דבר במרמה מחשבונה של לקוחת הבנק. ב-2019 הוגש נגד העובדת כתב אישום בו תואר כי בשנים 2010-2014 ניצלה את האמון של לקוחת הבנק ואת חוסר ניסיונה ומצוקתה והעבירה לעצמה 40 שיקים מחשבון הלקוחה. היא נטלה לכיסה 1,125,000 שקל ואף נרשמה כמוטבת בטיוטת הצוואה החדשה שערכה הלקוחה.
בסון הורשעה ונגזרו עליה שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וחילוט של 650,000 שקל בשני חשבונות בנק שלה.
במקביל הגישה הלקוחה תביעה אזרחית נגד העובדת והבנק להשבת מלוא הכספים שנגנבו ממנה. עוד בטרם הגשת כתב הגנה מטעם הבנק שילם הבנק ללקוחה סך של מעל מיליון שקל. ביולי 2017 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הלקוחה לבנק במסגרתו הוסכם שהוא ישלם לה סכום נוסף בסך 249,000 שקל.
על הרקע הזה הגיש הבנק תביעה נגד העובדת וביקש לחייב אותה במלוא הכספים ששילם ללקוחה. הוא ביסס את התביעה על חוק עשיית עושר ולא במשפט ועל דיני הנזיקין וטען שהכספים שולמו ללקוחה בעקבות הוראה שקיבל מבנק ישראל.
הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה שכן לדבריה, היא השיבה ללקוחה את כל הכספים שנטלה ממנה. היא ציינה שכבר בשלה החקירה השיבה ללקוחה סך של 993,000 שקל וכן שיקים נוספים שלא נפדו על סך 132,000 שקל.
לטענתה, הבנק שילם ללקוחה במסגרת הסכם הפשרה סכום מופרך ללא כל סיבה וכעת הוא מנסה להוציא את הסכום ממנה ללא עילה.
בתביעה נגדית שהגישה בסון, היא טענה שהבנק נטל ממנה כספים שלא כדין כשמכר תיקי מניות שלה ושל בעלה בסך כולל של כ-260,000 שקל ללא הרשאה, ונטל לעצמו לפחות 224,505 שקל מתוכם.
לא גרמה לנזק
סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אורן סילברמן, קיבל את תביעת העובדת ודחה את תביעת הבנק.
הוא קבע שהבנק לא הוכיח את היסוד המרכזי לטענותיו – שהייתה הוראה של בנק ישראל לפיה עליו לשלם ללקוחה את הסכומים ששולמו. בנוסף קבע השופט שלא ברור מדוע לא הוגשה השגה על הוראת בנק ישראל וההוראה אף לא נבדקה. התנהלות זו לדברי השופט מחזקת את המסקנה שהוראת בנק ישראל הייתה להשיב ללקוחה רק את הכספים שלא הושבו לה, תוך חיוב הבנק לערוך בירור בנושא, מה שלא נעשה.
השופט גם מתח ביקורת על כך שהבנק לא נקט בהליכי השבה נגד הלקוחה שקיבלה את כספה ישירות מהעובדת. הוא כתב שלא ניתן לחייב את העובדת בתשלום נזק שלא נגרם על ידה.
במקביל קיבל השופט חלקית את תביעת הנגד של העובדת וקבע שהבנק לא היה רשאי לקחת כספים מתיקי המניות שלה על חשבון החובות הנטענים.
השופט חייב את הבנק להשיב לעובדת 224,505 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף חויב הבנק בהוצאות של 7,500 שקל ובשכ״ט עו״ד בסך 35,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד ארז הימן
עוסק/ת ב-
בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.