מדובר בפסיקה נדירה כיוון שהמשק נמכר ע"י האם המנוחה לאחד מבניה מבלי שהוענקה לבנה השני זכות מגורים לכל החיים. עם זאת, עקב האיבה השוררת בין האחים נקבע מנגנון של פינוי תמורת פיצוי.
במסגרת ערעור שהוכרעה באחרונה, קבע בית המשפט המחוזי בלוד כי העובדה שבעל המשק אפשר לאחיו לגור בבית הוריהם המנוחים במשך 26 שנים באין מפריע, מעידה על כך שהבין כי זה היה חלק מ"העסק", ולכן עליו לשלם 675 אלף שקל תמורת הפינוי.
הסכסוך בין האחים הגיע לבית המשפט בשנת 2010: אח אחד טען כי אמם המנוחה מכרה לו את המשק ב-1984 ולכן הוא זכאי לפנות את אחיו, המתגורר בבית הוריהם המנוחים עם משפחתו. האח השני טען מנגד כי הסכם המכר מפוברק ולכל הפחות יש לו את הזכות להמשיך לגור בבית עד סוף ימיו.
בית המשפט למשפחה בראשון לציון פסק לטובת הבעלים והורה על פינוי האח הנתבע ומשפחתו מהמשק בתוך 120 יום. בין היתר נקבע כי הוכח שהסכם המכר אמיתי ונעשה על דעת האם, וכי הבעלים רשאי לחזור בו מהרשות שהעניק לאחיו לגור במשק.
בערעור שהגיש האח שהפסיד הוא חזר על הטענות כנגד הסכם המכר. לחילופין, הוא ביקש לקבוע שהרשות שניתנה לו לגור במשק היא לצמיתות ואחיו אינו יכול לפנות אותו מהבית שבו חי כל חייו.
האח – המשיב – התנגד כמובן. מעבר לכך שהוכח שהסכם המכר תקף, הוא טען כי החליט לפנות את אחיו ולחזור בו מההרשאה לאחר שזה השתלט על הקרקע ובנה עליה מבנים לא חוקיים עבור ילדיו הבוגרים.
הצדק מחייב
שלושת השופטים שישבו על המדוכה – מיכל ברנט (אב"ד), צבי ויצמן וורדה פלאוט – לא סברו כי למערער יש טענה טובה כנגד הסכם המכר, אך באורח חריג פסקו כי הרשות שניתנה לו לגור במשק היא "בלתי הדירה" – כלומר, שאחיו (המשיב) לא יכול לבטלה.
מדובר בהחלטה נדירה כיוון שבדרך כלל יש להראות הסכמה מפורשת מצד הבעלים לרשות כזו, ואילו כאן המסקנה הוסקה מכוח הנסיבות ושיקולי צדק.
השופטים קבעו כי גם אם זכות המגורים של המערער לא קיבלה ביטוי מפורש בהסכם המכר, "הדעת נותנת" שהאם המנוחה לא התכוונה להוציאו מביתו.
לכך מצטרפת העובדה שניתן לראות בשתיקת המשיב במשך כ-26 שנים (עד הגשת התביעה) כהכרה בהרשאה הבלתי כתובה שהעניקה אמו לאחיו להמשיך לגור בביתה. בנסיבות אלה, נראה כי המשיב רכש את המשק מאמו "כמות שהוא" – כלומר, כשביתה תפוס על ידי אחיו.
מעבר לזה, צוין כי שיקולי הצדק מחייבים לראות נכוחה שלמערער ואשתו – המתגוררים יחד עם בנם הקטין בבית ההורים הישן והצפוף – אין אפשרות כלכלית למצוא קורת גג אחרת.
עם זאת, הובהר למערער כי זכות המגורים הזו מוגבלת רק לו, לאשתו ולילדיהם הקטינים והם לא היו רשאים לבנות מבנים נוספים לילדים הבוגרים.
ואולם, בסופו של דבר השופטים סברו כי בשל האיבה המרה השוררת בין שתי המשפחות, שאינן מסוגלות עוד לחיות יחד באותו המשק, עדיף במקרה זה להורות על פינויים בכל זאת, אך הפעם תמורת פיצוי של 675 אלף שקל והוצאות משפט של 15,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד יגאל מצלאוי
- ב"כ המשיב: עו"ד איתי שרף
עו"ד צבי שני
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.