יורשת תקבל הזדמנות נוספת להוכיח שבית הוריה שייך לה

אימה המנוחה של האישה העניקה לה את הדירה בצוואה, אלא שהבית היה רשום לאורך השנים על שם האב. המחוזי: "יש לאפשר לה להוכיח שאימה לא ויתרה על זכויותיה"

אלמנה ואם ל-9 הותירה צוואה המורישה את דירת המגורים, הרשומה על-שם בעלה המנוח, לאחת מבנותיה. אחרי מות האם תבעה הזוכה בצוואה להחיל על אימה את חזקת השיתוף, וכפועל יוצא להחשיבה כיורשת הבית. תחילה היא נדחתה מחמת התיישנות, אלא שבערעור למחוזי בלוד קבעו סגנית הנשיאה ורדה פלאוט (אב"ד) והשופטים צבי ויצמן ויעל מושקוביץ כי יש לאפשר לה להוכיח שאימה לא הייתה מודעת בחייה לאי-רישום הבית על שמה.

הוריהם של הצדדים נישאו בלוב בשנות הארבעים. הם הביאו לעולם תשעה ילדים. לאחר שעלתה ארצה, קבעה המשפחה את מושבה בדירה הנמצאת על מגרש רחב ידיים באור יהודה. הנכס נרשם על-שם האב בלבד, אשר הלך לעולמו בשנת 1992. בהמשך, בשנים 2005 ו-2014, ערכה האם צוואות בהן הורישה לאחת מבנותיה (המערערת) את מלוא רכושה, לרבות הדירה.

ואולם נוכח רישום הדירה על-שם האב, נותרו הצוואות הללו אחרי פטירת האם במאי 2019, במידת מסוימת, ריקות מתוכן. בהתאם לצו ירושה שהוצא אחר האב במרץ 2022, חולקה הדירה בפועל חצי לאם (ונוכח צוואתה – לבתה-המערערת) וחצי לשאר יורשי האב, כלומר לשמונת האחים הנוספים.

בתגובה לכך הגישה הבת תביעה לבית המשפט למשפחה בכפר סבא, להצהיר על אימה כבעלת החצי הנוסף, שאינו נתון לה מכוח צו הירושה, בשל חזקת השיתוף ששררה לטענתה בין הוריה. אלא שהיא נדחתה על הסף בגלל התיישנות. נקבע שמירוץ ההתיישנות החל עם פטירת האב, ומשהאם לא פעלה במשך שנים ארוכות עד למותה לרשום את זכויותיה בבית – יש לראותה כמי שוויתרה עליהן.

"לא ידעה קרוא וכתוב"

מכאן הערעור שהוגש למחוזי בספטמבר אשתקד. לטענת הבת, אימה הייתה אישה פשוטה שלא ידעה קרוא וכתוב, ובמשך השנים מאז פטירת בעלה ועד למותה – אף אחד מילדיה לא ערער על זכויותיה בבית. בנסיבות אלה, טענה הבת, אין לראות בשתיקתה רבת-השנים של האם משום ויתור על הבית. כמו כן, לטענתה, מירוץ ההתיישנות נדחה למועד פטירת האם ב-2019 כך שהתביעה לא התיישנה. מנגד טענו יתר האחים כי אין להתערב בפסק הדין. 

אלא ששופטי המחוזי קבעו כי בפועל טענת הבת לכך שאימה לא הייתה מודעת במשך חייה לכך שאינה רשומה כבעלים של הבית, לא התבררה בפסק דינו של בית המשפט למשפחה, ומשכך ראוי להחזיר את הסוגיה לבחינה מחודשת.

"המערערת מבקשת להיאחז בכך שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב ולא יכולה הייתה להבין מסמכים שהגיעו לידיה, ככל שהגיעו, בעניין רישום הזכויות בדירה, וכי היא עצמה סברה, כאמה המנוחה, שהדירה הייתה משותפת להוריה", כתבו השופטים.

מנגד, ציינו השופטים, יתר האחים טוענים שהיו לאם הזדמנויות להיוודע לפרטי הרישום, וזאת מעצם פנייתה לעורכי דין לשם עריכת צוואותיה, שלבטח עדכנו אותה בעניין הרישום. השופטים הדגישו כי מדובר בטענות עובדתיות שדורשות הוכחה, ויש להעניק למערערת את האפשרות לסתור אותה באמצעות ראיות מתאימות מטעמה, גם אם סיכויי ההוכחה נמוכים.

לפיכך הם הורו על השבת העניין לבית המשפט למשפחה לבירור מעמיק.

• ב"כ המערערת (הבת): עו"ד ברק קראוס
• ב"כ האחים: עו"ד א. וינריב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.