המסעדה שבבעלות השף שאול בן אדרת כללה בתוך שכר הבסיס גם זכויות סוציאליות שלא כחוק באמצעות פיצול מלאכותי. תביעת העובד לפיצוי על הפרת החוק תוך פגיעה בזכויותיו הסוציאליות התקבלה בחלקה.
בית הדין לעבודה בתל-אביב חייב לאחרונה את מסעדת "קימל" לשלם כ-103 אלף שקל לברמן שהתפטר מעבודתו ב-2016. אף שסגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק לא קיבלה את טענתו כי התפטר עקב הפגיעה בזכויותיו הסוציאליות היא התרשמה כי לאורך שנים נהגה המסעדה לכלול בשכר רכיבים סוציאליים שאמורים היו להיות מופרדים תוך פגיעה בזכויות העובד.
התובע עבד במסעדה כשמונה שנים ברציפות.ב-2016, חודשים ספורים לאחר שהתפטר, הוא הגיש נגדה תביעה לזכויות שונות. בין היתר טען התובע כי תלושי השכר שנמסרו לו פיקטיביים, משום שהמסעדה פיצלה את שכר הבסיס שסוכם עמו באופן שחלק ממנו הועבר לתשלום זכויות סוציאליות. עוד נטען כי המסעדה לא מסרה לו הודעה בכתב על תנאי העבודה וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים כיוון שנאלץ להתפטר עקב הפגיעה בזכויותיו.
מנגד טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את מלוא השכר והזכויות שהגיעו לו ואף שילמה לו דמי הבראה ביתר – אותם ביקשה לקזז מכל פיצוי שייפסק לו.
עוד נטען כי התובע היה מודע לתנאי ההעסקה וב-2015 אף סירב לחתום על הסכם עבודה מסודר. בנוסף נטען כי לתובע לא מגיע פיצויי פיטורים כיוון שהתפטר כדי לעבוד בהייטק ולא משום הפגיעה בזכויותיו, ועובדה שהמשיך לעבוד אצלה במשך שנים מבלי להתלונן.
סכומים מוגזמים
סגנית נשיאת בית הדין צדיק קיבלה את טענת התובע כי שכר הבסיס למשמרת פוצל שלא כדין כך שבתלושים הופיע שכר יסוד נמוך יותר והיתרה התבטאה בתשלום זכויות סוציאליות כמו דמי הבראה, נסיעות, גמול עבודה בשבת ובונוס.
ואולם, השופטת קיבלה את טענת המסעדה כי ב-2015 שינתה את מתכונת השכר ומאז שילמה לתובע את מלוא זכויותיו כדין.
בשאלת הפיטורים, השופטת לא השתכנעה כי התובע אכן התפטר בשל תנאי עבודתו, ובעניין זה העדיפה את גרסת הנתבעת. עם זאת, השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לו עבור הפרשי פיצויי פיטורים בהתאם לצו ההרחבה הפנסיוני.
עוד נקבע כי התובע זכאי לפיצוי מסוים על אי-מסירת הודעה לעובד. השופטת הסבירה כי אמנם התובע הוכיח שלא נמסרה לו הודעה בכתב עם תחילת עבודתו, אך לצד זאת, ב-2015 הוא סירב לחתום על הסכם, והמשיך לעבוד במקום כשנה לאחר מכן על אף טענתו כי מדובר בהסכם מקפח. לפיכך נפסקו לו ברכיב זה 4,000 שקל בלבד בעוד שהוא תבע 15,000 שקל.
בנוסף, השופטת פסקה לתובע 20,000 שקל על הפרת חוק הגנת השכר – אך גם הפעם בסכום נמוך בהרבה מזה שדרש (75,000 שקל). השופטת קבעה כי הנתבעת צריכה לשלם על הנפקת תלושים לא חוקיים אך לצד זאת יש גם משקל רב לכך שבמשך שנים לא העלה התובע כל טענה בנושא. בנסיבות אלה, "טענת התובע כי הינו זכאי לפיצוי כה גבוה בגין הפרת חוק הגנת השכר, לוקה בטעמנו בחוסר תום לב", כתבה בהקשר זה.
בסיכומו של עניין נקבע כי התובע זכאי לתשלום עבור זכויות סוציאליות עד 2015, כמו דמי נסיעה, חופשה, עבודה בשבת, חגים ושעות נוספות. לצד זאת, טענת הנתבעת לקיזוז 12,665 שקל בגין דמי הבראה ששילמה לתובע ביתר התקבלה.
בסך הכל זכה התובע ב-87,912 שקל בנוסף ל-15,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
עו"ד אלכסנדר ספינרד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.