התובע טען כי עיקם את הקרסול כשקפץ לעבר מזרן שזז משום שלא קובע. המכון טען כי מדובר בסיכון טבעי של האימון וכי התובע לא נזהר ולא נשמע להוראות. בית המשפט לא קיבל זאת וקבע כי המכון סיכן את המתאמנים.
בית משפט השלום בתל-אביב פסק לאחרונה פיצויים של יותר מ-100 אלף שקל לבחור שנפצע באימון קרוספיט במכון "קרוספיט גריפ" שבפרדס חנה-כרכור. השופט יובל גזית קבע כי המכון התרשל כשלא קיבע את משטח המזרנים לרצפה מה שהביא לנפילתו של התובע.
בתביעה לפיצויים נזיקיים שהוגשה ב-2015 נטען כי המכון התרשל כשלא דאג לשלום המתאמנים בכך שלא קיבע את המזרנים לרצפה. התובע סיפר כי באימון קרוספיט שהשתתף בו בנובמבר 2013 הוא קפץ אל עבר משטח הגומי שכיסה את הרצפה ונפל משום שאחד המזרנים זז מהמקום ורגלו נתפסה והתעקמה בין המרווחים.
כתוצאה מכך הוא נחבל בקרסול ימין ונותר עם נכות של 5% שמפריעה לו לתפקד בצורה מלאה, בעיקר בעבודתו כמנהל תפעול שמצריכה ממנו לעמוד שעות ממושכות על הרגליים.
מטעם המכון נטען לעומת זאת כי כל אימון ספורטיבי, ובמיוחד אימון אינטנסיבי של קרוספיט, טומן בחובו סכנות של פציעה. המכון טען כי המזרנים כן קובעו על ידי לחץ שהפעילו אחד על השני וכי התובע נפגע משום שלא נזהר ולא מילא אחר הוראות הבטיחות בזמן ביצוע הקפיצה.
סיכון לא סביר
השופט גזית הסכים שפציעה בעת ביצוע פעילות ספורטיבית היא סיכון צפוי ולכן השאלה היא האם המכון גרם לסיכונים שמעבר לאלה הקיימים באופן טבעי.
במקרה הנוכחי השופט סבר כי הראיות מעידות שהמזרנים אכן לא קובעו כמו שצריך לרצפה. השופט ציין כי גרסת התובע בעניין זה נתמכה בעדות חבר לאימון ובתמונות המעידות על מרווחים בין המזרנים.
חיזוק נוסף לגרסתו עלה מתוך עדות המאמן שציין כי אינו יכול לדעת בוודאות שהלחץ של המזרנים האחד כלפי השני הספיק כדי למנוע תזוזה במצב שבו מתאמן ששוקל 110 קילו קופץ עליהם. עוד עלה כי בזמן האימון עבר המכון למקום חדש שעדיין לא תוחזק כמו שצריך והרצפה לא כוסתה מקיר לקיר במלואה.
בהתייחס לטענת המכון כי התובע לא נשמע להוראות המאמין הבהיר השופט כי גם בהנחה שהטענה נכונה, זה לא משנה את העובדה שהוא נפל משום שהמזרנים לא קובעו כמו שצריך. מכל מקום, לא הוכח כי התובע קיבל הוראות ברורות והעובדה שכיום מחלקים במכון הוראות כתובות מעידה כי הלקח נלמד לאחר המקרה.
על כן נקבע כי המכון התרשל כשלא מנע את הסיכון של פגיעה עקב תזוזת מזרן בשל אי כיסוי הרצפה במלואה. כמו כן נפסק כי אין לייחס לתובע אשם תורם כיוון שהוא לא יכול היה לדעת שהמזרן לא קובע לפני שקפץ.
בשאלת הנזק קיבל התובע את חוות דעתו של מומחה רפואי שמינה ומצא כי התובע סובל מ-5% נכות עקב רגישות ואי יציבות בקרסול. בשאלת ההשפעה על התפקוד של התובע נקבע כי לא מדובר בפגיעה משמעותית. התובע עובד כרגיל ולא הוכיח שהוא נזקק לטיפולים רפואיים מיוחדים מאז. לפיכך הנכות התפקודית שלו הועמדה על 3% בלבד.
לאחר בחינת נזקיו, בהם הפסדי השתכרות ופנסיה, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת, נפסקו לתובע פיצויים של 87,600 שקל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד נועם יהל
- ב"כ הנתבעת (המכון): עמיחי טרוזמן, עורך דין נזיקין
עו"ד זיו און
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.