המעסיקה הסכימה להצעת הפשרה של בית המשפט לאחר שהרושם היה כי היא לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה. לצד זאת, היא ביקשה לחייב את המזמין להשתתף עמה בתשלום הפיצוי אך בקשתה נדחתה.
בית משפט השלום בקריית גת הכריע לאחרונה בתביעה שהגיש חשמלאי שנפגע בתאונת עבודה לפני כ-3.5 שנים. במסגרת ההליכים קיבלו הצדדים את הצעת הפשרה של סגן הנשיאה אור אדם שלפיה המעסיקה תשלם לעובד פיצויים של 306 אלף שקל, תוך הכרה ב-20% אשם תורם מצידו. בהמשך, המעסיקה ביקשה לחייב את מזמין העבודה להשתתף בפיצויים אבל השופט אדם לא מצא עילה חוקית להטיל עליו אחריות כלשהי למחדליה.
בתביעה שהגיש החשמלאי נגד המעסיקה שלו – "חשמל ישראל סוגז'" הוא תיאר כיצד נפצע כשביצע עבודות חשמל על גג של וילה בקריית מלאכי ונפל בעקבות היתקלות ברשת ברזל.
לאחר שהשופט אור אדם, סגן נשיאת בית המשפט, מינה רופא מומחה שקבע כי התובע נותר עם נכות קבועה של 19% הוא הציע לסיים את ההליך בפשרה כך שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים של 306 אלף שקל – סכום שמתחשב בכך שהיה לו 20% אשם תורם בהיותו עובד ותיק ומנוסה.
התובע והנתבעת הסכימו להצעה אך במקביל ביקשה הנתבעת שבית המשפט יכריע בהודעת צד שלישי שהגישה נגד מזמין העבודה – שלטענתה צריך אף הוא להשתתף בפיצוי.
אלא שמזמין העבודה הטען כי בהסכמים שערך עם קבלני המשנה, כולל הנתבעת, נכתב מפורשות כי האחריות על העובדים מוטלת עליהם ולא עליו. עוד הוא טען כי הוא פטור מאחריות לפי החוק מרגע שמינה קבלנים מקצועיים ומפקח.
לא הדריכה, לא הזהירה, לא סיפקה ציוד
השופט אדם ציין כי אכן מזמין עבודה שממנה קבלנים מקצועיים פטור מאחריות לפציעות עובדים באתר אלא אם הוכח כי התיר להם לבצע עבודות לא בטוחות ביודעין או שהורה להם על ביצוען. אולם במקרה הנוכחי לא הוכח שהמזמין התרשל בהזמנת קבלנים לא מקצועיים או התערב בעבודתם.
השופט הוסיף כי אמנם אפשר להטיל על המזמין אחריות משום ששימש גם כקבלן ראשי. אלא שלשם כך היה על הנתבעת להצביע על כך שהוא עשה מעשה כלשהו שמקשר אותו לפציעת העובד. כלומר, הנתבעת לא הוכיחה איזו שהיא "רשלנות קונקרטית" מצידו.
השופט אף הבהיר כי הנתבעת – כמעסיקה – היא זו שהייתה אחראית על שיטת העבודה של התובע, אספקת הציוד, הדרכתו והזהרתו מפני הסיכונים הטמונים בעבודה שהתבקש לבצע. היא גם זו שפיקחה עליו ונתנה לו הוראות – כפי שהוא עצמו העיד.
לסיכום נקודה זו השופט כתב כי חבותה של הנתבעת נובעת מכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, לא סיפקה לתובע ציוד מתאים ולא הדריכה אותו לביצוע העבודה בבטחה.
למעלה מכך, השופט קיבל את טענת מזמין העבודה כי הוא פטור מאחריות גם לפי ההסכם עם הנתבעת, שבמסגרתו היא נטלה על עצמה את המחויבות הבלעדית לפיצוי עובד שנפגע תוך כדי עבודתו באתר.
לנוכח נתונים אלה השופט קבע כי אין שום עילה חוקית לחייב את המזמין להשתתף עם הנתבעת בעלות הפיצויים לתובע. משכך, הנתבעת חויבה לשאת לבדה בסכום המוסכם בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט של 62,653 שקל לתובע ועוד 12,000 שקל למזמין.
עו"ד שרון בירון מרקוביץ'
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.