יזמית פינוי-בינוי קרסה – תביעת הדיירים נגד בעליה נדחתה

דיירי מתחם רחוב העצמאות שבקריית ביאליק דרשו שבעלי החברה שהבטיחה להם פינוי-בינוי ונקלעה לפירוק, יפצה אותם אישית ב-16 מיליון שקל. השופט: "אין עילה להרמת מסך"

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה שבעלי חברה יזמית אשר תכננה פינוי-בינוי רחב היקף ברחוב העצמאות שבקריית ביאליק ונכנסה לפירוק, לא יצטרך לפצות אישית את הדיירים. השופט מאזן דאוד קבע שאין עילה לחייב אישית את הבעלים מכוח דיני התאגידים, החוזים או הנזיקין.

על הצורך בפינוי-בינוי במתחם רחוב העצמאות שבקריית ביאליק הוסכם עוד בשנת 2003. הנתבעת, יזמית נדל"ן, תכננה להרוס ולהקים מחדש במתחם 280 יחידות דיור. בהסכם עליו החתימה את דיירי המתחם היא התחייבה, בין היתר, להוציא היתר בנייה לפרויקט תוך ארבע שנים. אלא שהיתר כאמור לא הוצא, הפרויקט נתקע והדיירים החלו לנקוט בהליכים משפטיים נגד היזמית.

במאי 2015 ניתן פסק בוררות שקבע כי היזמית הפרה את ההסכמות מול הדיירים, ולכן עליה לשלם להם סכומים מסוימים. עוד נקבע שהדיירים רשאים להתקשר עם יזם חדש. ואכן, באפריל 2017 קיבלה חברת "אאורה" את המושכות על הפרויקט. כשנה לאחר מכן ניתן צו פירוק נגד הנתבעת, והיא למעשה קרסה.

בשתי התביעות שהוגשו לבית המשפט על-ידי 78 דיירים שרובם לא היו צד להסכמים מול היזמית, נטען שיש לחייב את בעל החברה אישית לפצות אותם ב-16 מיליון שקל בגין ההפרות השונות שבוצעו כלפיהם. לטענתם הוא נהג בצורה לא זהירה בעליל שאינה מתאימה לנושא משרה סביר, ואף התעלם מהסיכונים הקיימים – כך שמוצדק להרים נגדו את מסך ההתאגדות.

בעלי החברה, לעומת זאת, טען ש"כל חטאו" היה שפרויקט הפינוי-בינוי שניסה ליזום באמצעות החברה, בו השקיע למעלה מעשור מחייו, לא הגיע לכדי היתרי בנייה. בנסיבות אלה, טען, אין מקום לבצע הרמת מסך, פעולה השמורה למקרים קיצוניים בלבד.

הפרויקט עדיין תקוע

ברוח טענות הנתבע הסביר השופט דאוד שהרמת מסך היא צעד קיצוני שעומד בסתירה לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, וככזו יש לנקוט בה בזהירות ובמקרים המתאימים לכך בלבד.

לדברי השופט, הטענה להרמת מסך בין היזמית לבעליה נטענה בכתב התביעה באופן סתמי ולקוני, מבלי שפורטו העובדות המצדיקות לשיטת הדיירים את הצעד מרחיק הלכת הזה. "עצם העובדה שהנתבע היה 'הרוח החיה' והגורם העיקרי שבא בדברים עם הדיירים אינה עילה להרמת מסך", הבהיר.

יתרה מכך, העיר השופט, הדיירים אף לא הוכיחו שיש מקום לחייב את בעל החברה מכוח מסגרות משפטיות אחרות כמו דיני החוזים או הנזיקין. אשר להיבט החוזי, ציין, לא הוכח שהנתבע התחייב באופן אישי אלא הציג עצמו לאורך הדרך כנציג היזמית. בפן הנזיקי הודגש שהדיירים לא הוכיחו קיומה של עוולה נזיקית כלשהי שביצע הנתבע כלפיהם. "התנהלות הנתבע בוצעה בשם החברה שבבעלותו ומתוקף היותו אורגן בה. אין בהתנהלות זו כשלעצמה כדי להצביע על התרשלות אישית של הנתבע", נכתב בפסק הדין.

בתוך כך השופט זקף לטובת בעל החברה אף את העובדה שהפרויקט עודנו תקוע, אף שהועבר לפני יותר מ-7 שנים לאחריותה של יזמית ענק. הדבר מלמד על כך שהנתבע, הלכה למעשה, אינו אשם באי הוצאת הפרויקט לפועל והשלמתו, ושקשיים אובייקטיביים שאינם קשורים בהתנהלותו מונעים זאת.

בנסיבות אלה הורה השופט על דחיית התביעות במלואן ועל חיוב הדיירים לשלם לבעל החברה הוצאות משפט בסך 150 אלף שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד יוסי מילר ועו"ד מאהר שחאדה
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב רבינוביץ ועו"ד נועם בר-דוד

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.