החברה החתימה את הרוכשים על נספחי שינויים אחידים שהתירו לה לדחות את המסירה לתקופה כללית שלא תאמה את העיכובים בפועל, וגם לא הוכיחה ש"כוח עליון" מנע ממנה לסיים את הבנייה במועד
יזמית הבנייה "מי-טל הנדסה" תשלם פיצויים והוצאות של כ-316 אלף שקלים לרוכשי דירות בפרויקט ביישוב צור יצחק בשל מסירת הדירות באיחור של 8-10 חודשים. בפסק דין שניתן לאחרונה דחתה השופטת חגית בולמש מבית משפט השלום בכפר סבא את טענת היזמית כי מסרה את הדירות במועד בהתחשב בכך שהרוכשים חתמו על נספחי שינויים שהתירו לה דחייה ובאירועים שלא היו בשליטתה כמו שביתת פקחים וקשיים שהערימה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
4 זוגות שרכשו דירות בפרויקט בשנים 2015-2016 היו אמורים לקבל אותן באוקטובר-נובמבר 2017. בפועל, הבניין לא היה מוכן בזמן והם קיבלו את המפתחות באיחור של בין 8 ל-10 חודשים.
בתביעה שהגישו נגד היזמית לפני כשנה וחצי הם דרשו פיצויים על איחור במסירה בהתאם לחוק המכר. הם טענו כי בעקבות בקשותיהם לבצע התאמות שונות בדירות החברה אמנם החתימה אותם על נספחי שינויים אלא שמדובר בטפסים אחידים שהתירו לה הארכות מועד של בין 60-90 ימים על כל שינוי – זמן לא סביר בעליל ביחס לשינויים המינוריים שביקשו ולעובדה שהיא ידעה עליהם עוד לפני הבנייה.
החברה טענה מנגד כי כלל לא איחרה במסירה. לדבריה, התובעים חתמו מרצונם על נספחי השינויים ואישרו את תקופות הדחייה. בנוסף, היא ציינה כי ההסכם התיר לה לדחות את מועד המסירה עקב "כוח עליון", כשלטענתה בתקופת הבנייה התרחשו אירועים שלא היו בשליטתה כמו סגר בשטחים, שביתת פקחים ועיכוב לא מוצדק של הוועדה לתכנון ובנייה בהוצאת טופס 4.
לא יכלו לדעת מתי
בפסק דין שניתן לאחרונה הפנתה השופטת חגית בולמש להליך אחר שניהלו רוכשי דירות בפרויקט שבמסגרתו נקבע במפורש כי לא הייתה הצדקה לדחיית המסירה – לא בשל השינויים בדירות ולא בשל "כוח עליון".
השופטת הסכימה עם קביעות אלה והסבירה את עמדתה. בין היתר היא ציינה כי בהסכם המכר נקבע מפורשות כי משך זמן הדחייה יהיה שווה לזמן העיכוב בפועל. כלומר, החברה הייתה חייבת להוכיח שהאירועים והעיכובים תואמים. החברה לא עמדה בכך.
השופטת ציינה כי לא הוצגו בפניה יומני עבודה או עדויות לגבי העיכובים ומשך הזמן שארכו והיא לא שוכנעה שהחברה לא יכלה להספיק להשלים את הבנייה בתקופת ה"גרייס" של 60 הימים שניתנה לה בהסכם.
באשר לנספחי השינויים, ציינה השופטת כי הנוסח שלהם אחיד ולא חוקי כיוון שנקבעו בהם מועדים כלליים מבלי להגדיר משך זמן קצוב וספציפי לשינויים שסוכמו. למעשה, הניסוח לא אפשר לתובעים לדעת מתי יקבלו את הדירה והחברה אף לא תיאמה איתם מועד מסירה קונקרטי. מעבר לכך, החברה לא הראתה שהשינויים אכן גרמו לעיכובים בפועל.
לגבי הנסיבות שלא היו בשליטתה ציינה השופטת כי החברה לא הוכיחה שהסגר או שביתת מפקחי הבנייה השליכו על קצב העובדות. בנוסף, מהתכתבויות עם הוועדה לתכנון ובנייה עלה כי לא קיבלה טופס 4 משום שהדירות עדיין לא היו מוכנות.
לפיכך השופטת קבעה כי החברה איחרה במועד המסירה החוזי והתובעים זכאים לפיצוי מלא עבור כל יום איחור עד למועד המסירה בפועל. בסך הכל חויבה החברה בפיצויים כוללים של כ-216 אלף שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 100 אלף שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד דורי ריכטר
- ב"כ הנתבעת: ראגב חורי, עו"ד מקרקעין
עו"ד כמיל גרייב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.