בפסק הדין נקבע שהדירות נמסרו באיחור של 18.5 חודשים. טענות היזמית כי העיכוב נבע מכוח העליון וממחדלי המפקח מטעם הדיירים נדחו
השופט עדי הדר קיבל לאחרונה תביעה שהגישו 18 בעלי דירות נגד חברות הבנייה ״אוניל״ ו-״תמוז״. החברות ביצעו עבודות חיזוק לבניין של התובעים על פי תכנית תמ״א 38 בתמורה לקבלת הזכויות בגג ובזכויות הבנייה. התובעים טענו שהדירות נמסרו להן באיחור של כשנה וחצי. הנתבעות העלו שלל טענות להגנתן ובין היתר האשימו את המפקח מטעם הדיירים ואת הרשויות. השופט דחה את טענותיהן וחייב אותן לפצות כל דירה בכ-73,000 שקל.
בעלי הדירות סיפרו שב-2011 חתמו על החברות על הסכם לביצוע עבודות חיזוק לבניין כנגד רעידות אדמה ועבודות הרחבה ושיפוץ על פי תכנית תמ״א 38. בתמורה קיבלו החברות את גג הבניין וזכויות הבנייה בו, לצורך הקמת יחידות דיור נוספות שיימכרו על ידן.
העבודות החלו באוגוסט 2013 והיו אמורות להסתיים בפברואר 2015 לפי ההסכם. ואולם, במועד זה לא התקבל טופס 4, המעליות לא פעלו ולא נמסרו, הגינה לא טופלה, לא הותקנה תאורה בשטחים הציבוריים, טרם הושלמו העבודות בחניון ולא הושלמו העבודות בדירות.
רק במרץ 2016 ניתן לבניין טופס 4. כחודשיים לאחר מכן החלו הנתבעות לפעול למסירה ״ראשונית״ של הרכוש המשותף. אולם, גם בו התגלו חוסרים, ליקויים ואי התאמות והיה צריך לבצע תיקונים רבים.
לטענת התובעים, הליך המסירה הסתיים רק בסוף אוגוסט 2016. הם דרשו את הפיצוי המוסכם בסך 150 שקל עבור כל יום איחור למשך תקופת האיחור וכן פיצוי על עגמת הנפש, הפסד הזמן ואובדן ימי עבודה ושכר.
הנתבעות טענו כי המפקח מטעם התובעים פעל נגדן, גרם לעיכובים רבים במיזם וסירב להכיר בהשלמת העבודות מתוך מניע ברור להמשיך ולקבל שכר. לדבריהן, כשגחמותיו של המפקח לא נענו הוא ״הפך לאחרון התגרנים בשוק ואיים ברצח״.
לטענתן, העיכובים נבעו גם מכוח עליון שלא היה תלוי בהן וזאת בשל מחדלים שונים מצד הרשויות וכן לנוכח מבצע צוק איתן.
הן הוסיפו כי מספר דיירים חתמו על כתב ויתור ולכן אינם זכאים לפיצוי.
שעיר לעזאזל
השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב מינה מומחה לבחינת השאלה מתי הסתיימו העבודות. המומחה קבע שהנתבעות כשלו בניהול המיזם ושהעבודות הסתיימו רק באוגוסט 2016 והשופט אימץ את חוות דעתו.
השופט דחה את טענת הנתבעות בעניין כתבי הויתור וקבע כי הן שילבו בחוסר תום לב כתבי וויתור בפרוטוקולי המסירה והחתימו עליהם את הדיירים ללא נוכחות המפקח.
עוד דחה השופט את טענות הנתבעות בעניין כוח עליון מחוסר הוכחה.
ביחס לטענות נגד המפקח כתב השופט כי הנתבעות לא הוגשו התכתבויות מזמן אמת המתעדות את ההאשמות החמורות. הוא קבע כי בבסיס הטענות ניסיון הנתבעות להתנער מכישלונן במיזם על ידי שעיר לעזאזל.
בסופו של דבר חייב השופט את הנתבעות לפצות את בעלי הדירות על איחור של 18.5 חודשים (559 יום) בסכום של 73,328 שקל לדירה, ובסך הכל 1,319,904 שקל.
הנתבעות חויבו בשכ״ט עו״ד של 20,000 שקל לכל דירה ובהוצאות.
בשל פגמים שונים בהתנהלות במהלך המשפט נפסקו לחלק מבעלי הדירות רק מחצית מההוצאות ומשכ״ט עוה״ד.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד צביקה גרייבר
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.