האחים נפנפו במסמך עליו חתם אביהם, שלפיו הוא נותר נשוי לאישה על הנייר בלבד כדי שאזרחותה לא תישלל. זה לא עזר להם: "כל עוד היו נשואים – היא יורשת"
כל עוד מתקיים קשר נישואים בין המנוח לבן זוגו, האחרון יורש אותו מכוח סעיף 11 לחוק הירושה: כך הבהיר לאחרונה השופט ליאור ברינגר מבית המשפט למשפחה בתל אביב. הבהרתו ניתנה אגב דחייתו בקשת יורשי מנוח לנשל את אלמנתו מעיזבונו, בשל טענתם שהיא הייתה נשואה לאביהם "על הנייר" בלבד.
המבקשת היא מי שהייתה נשואה, לכל הפחות פורמאלית, לאביהם של חמשת המשיבים ערב מותו. בנובמבר 2021 היא והמנוח חתמו על מסמך ה"מעגן" את פרידתם. בהסכם, המחזיק עמוד אחד, נכתב ש"ישנה הסכמה בינינו שאנו פרודים" וכי "אנו נשארים ברישום כנשואים כדי שהאישה תישאר אזרחית ישראל ותו לא!". בהמשך הודגש שוב כי "ברישומים אנו נשארים כנשואים כדי שלא לפגוע בזכויות האחד של השני", אלא שבפועל "אנו גרושים!".
אחרי מות האיש בטרם עת, ובהעדר צוואה שהספיק להניח, הגישה פרודתו-אלמנתו את בקשתה לקבלת צו ירושה שלפיו היא יורשת של 50% מהעיזבון. היא סיפרה שהשניים לא באמת נפרדו, אלא רק רבו. עוד שיתפה כי חתמה על "הסכם הפרידה" תחת לחץ של בנו של המנוח, אלא שמכל מקום – היא קיבלה את אזרחותה עוד לפני חתימתה עליו, ולכן לא הייתה זקוקה לו כדי להגן על זכויותיה.
משהייתה אשתו הרשמית של המנוח ערב מותו, טענה המבקשת, הרי שיש להכיר בה כיורשת שלו על-פי דין.
מנגד טענו ילדי המנוח, שכנראה אינם ילדי המבקשת, כי האחרונה הייתה נשואה לאביהם "על הנייר" בלבד, ולכן היא אינה זכאית לרשת אותו. הם כפרו בגרסתה כי רבה בלבד עם אביהם, כשלטענתם בני הזוג נפרדו עם חתימתם על "הסכם הפרידה", ומאז לא חזרו לחיות יחד. בתוך כך נטען שיש לפרש את ההסכם "על-פי חוק החוזים", באופן שהמנוח "ודאי לא היה רוצה שעיזבונו יונחל למבקשת".
מבחן פורמאלי
השופט ברינגר הסביר שלפי ההלכה הפסוקה, המונח "בן-זוג" שבסעיפים 10-11 לחוק הירושה מתייחס למי היה לו קשר של נישואים עם המוריש בעת פטירתו, וזאת אפילו אם מדובר בנישואים פורמאליים בלבד, "על הנייר", ללא תוכן ממשי מזה עשרות שנים.
"המבחן הינו פורמאלי", הדגיש השופט, "כלומר אם קיים קשר נישואים בין המוריש לבן זוגו, האחרון יורש אותו כאמור בסעיף 11 לחוק הירושה". השופט ציין שברבות השנים הפסיקה לא רק שלא ריככה את נוקשות המבחן, אלא אדרבה החמירה אותו "כך שלעניין הירושה אין חשיבות לשאלה מה הייתה מערכת היחסים בין בני הזוג, ואף לא לעובדה שהם חיו בנפרד בעת מותו של המוריש".
אכן, העיר השופט, יש טעם לא טוב בכך שבני זוג מחליטים להיפרד ורואים עצמם כגרושים, ולמרות זאת כשאחד מהם נפטר עותר השני לרשת את חלקו בעיזבונו בהתאם לחוק. ואולם על-פי הדין, כך השופט, אין מנוס מהתוצאה שלפיה המבקשת יורשת את חלקה בעיזבון המנוח, בהתאם לאמור בחוק, בהיותה אשתו ערב מותו. "זה הדין ובית משפט זה אינו רשאי לסטות ממנו", חתם.
לפיכך השופט הכיר, לבקשתה, באלמנת המנוח כיורשת שלו על-פי דין, לצד חמשת ילדיו. לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.
- ב"כ המבקשת: עו"ד פרי-אל ברוורמן
- ב"כ המשיבים 1-4: עו"ד רונן דלהיו
- ב"כ המשיבה 5: עו"ד עדי ברקוביץ
עו"ד עפר גמליאל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.