שני ניצולי שואה חיו בזוגיות ממושכת אחרי שהתאלמנו מבני זוגם הראשונים. ילדיו של האיש דרשו לאחר מותו לקבל חצי מהרכוש של האישה, אך טענת ילדיה כי הם לא התכוונו לשתף זה את זה בנכסים התקבלה.
בית המשפט למשפחה בנצרת דחה לאחרונה תביעה שהגישו ארבעה אחים נגד ילדיה של בת זוגו של אביהם המנוח, שנפטרה ב-2015. הם טענו שכיורשי אביהם הם זכאים לחצי מרכוש המנוחה שכן הוא היה ידוע בציבור שלה. בית המשפט קבע שאמנם השניים חיו כחברים לחיים אך ניכר שהתכוונו ליצור ביניהם הפרדה רכושית.
התובעים סיפרו שלאחר שאביהם התאלמן מאמם ב-1973 הוא הכיר את אם הנתבעים וחי עמה בזוגיות ב-36 השנים האחרונות לחייו. האב נפטר ב-2009 בגיל 98.
לטענת התובעים אביהם והמנוחה חיו כבעל ואישה לכל דבר. הם החליטו יחד שאביהם יעבור לגור עמה במשק וימכור את המשק שהיה בבעלותו. עוד סוכם ביניהם שהוא ישתמש בכספים שקיבל מהמכירה למימון החיים המשותפים של שניהם.
הם הוסיפו כי אביהם והמנוחה ניהלו חיים הרמוניים של אהבה. הם השתתפו באירועים חברתיים יחד, בילו בארץ ובחו״ל והמנוחה אף קראה לעצמה מול ילדיהם ״סבתא״.
לטענתם, על המנוחים חלה הלכת השיתוף כשהיחסים ההרמוניים במשך השנים מלמדים על מיזוג כל המשאבים.
הנתבעים טענו מנגד כי בין המנוחים התנהלה זוגיות וחברות טובה אך גם הפרדה רכושית מכוונת, כשכל אחד מהם שמר על זכויותיו ודאג לילדיו ולתא המשפחתי שלו. לדבריהם, המנוחים בחרו שלא להינשא בכדי לשמור על הפרדת הרכוש.
הם הדגישו כי מדובר בזוגיות שנייה ולמנוחים לא היו ילדים משותפים, עובדה התומכת בהעדר כוונת שיתוף.
שלט משותף על הדלת
השופטת רונית גורביץ דחתה את התביעה. היא ציינה שהמנוחים החלו את חייהם המשותפים בגיל מתקדם, כשאב התובעים בן 62 ואם הנתבעים בת 54. שניהם התאלמנו מהאדם עימו הקימו משפחה, והזוגיות ביניהם הפיגה את הבדידות ואת הזקנה המתקרבת. הם ניהלו משק בית משותף, תלו שלט בפתח ביתם עם שמות שניהם והפגינו רמת מחויבות אחד כפי השני עד זקנתם.
ואולם, אף שאין ספק שהם היו ידועים בציבור, התובעים לא הוכיחו שהייתה ביניהם כוונת שיתוף בנכסים. להיפך, ההתנהלות הכלכלית של המנוחים מצביעה על העדר כוונת שיתוף. הם ניהלו חשבונות נפרדים וכל אחד עשה שימוש בכספיו כראות עיניו.
השופטת הדגישה כי אמנם מהמסמכים עולה שאביהם של התובעים שילם על הוצאות מחייה של הצדדים והוצאות הבית, אך אין ערובה שאם הנתבעים לא החזירה לו כספים על הוצאות אלה.
זאת ועוד, המנוחה לא ראתה את אבי התובעים כשותף במשק שלה והדבר נכתב על ידה במפורש בצוואותיה. כמו כן, במשך 36 שנות חייו במשק של המנוחה לא דאג האב להסדיר את יחסיו הרכושיים בהסכם ממון מסודר. בנסיבות אלה, לא הוכח שהמנוחה התכוונה להעביר למנוח חצי מהזכויות המשק כדי שיוכל להורישו לתובעים.
התובעים חויבו בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 48,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד גדי שילדן
- ב״כ הנתבעים: עו"ד ליהיא כהן דמבינסקי
עו״ד אורלי קעטבי עמיר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.