גרם לנתק בין בנו לגרושתו – וזכה להפחתת מזונות

האב הסית את בנו נגד האם עד שעבר לגור אצלו. הדיין הפחית רק חצי מהחיוב עבור הקטין ולא ביטל לגמרי את המזונות על מנת שלא "לתת פרס ורוח גבית לאב מנכר"

אב לשבעה שהואשם ביצירת ניכור הורי בין גרושתו לאחד מילדיהם, ביקש 'להוסיף חטא על פשע' ולבטל את המזונות שהוא משלם עבור הבן. עוד ביקש האב להוציא לבן – שבינתיים עבר לגור עמו – דרכון, על מנת שהם יוכלו לבלות יחד מחוץ לישראל. דיין בין הדין הרבני בבאר שבע, הרב אברהם הרוש קבע שאין בכוונתו לתת פרס לניכור הורי. הוא דחה את הבקשה להוצאת דרכון והקטין את המזונות רק בחצי.

הצדדים הם בני זוג לשעבר והורים לילדים שהתגרשו. בהסכם הגירושים נקבע בין היתר שהאב ישלם 1,250 שקל מזונות עבור כל אחד משבעת הילדים. עוד הוסכם שהמשמורת על הילד נשוא הבקשה תהיה של האם. ואולם בשלב מסוים, מסיבות שלא פורטו בפסק הדין, החל האב להסית את הילד נגד אמו. מאוחר יותר הבן אף עבר פיזית להתגורר אצל אביו.

בנסיבות אלה עתר האב להורות על העברת המשמורת הרשמית על בנו לחזקתו, לאפשר לו להוציא עבורו דרכון ולהפחית את סך המזונות שהוא משלם עבורו. לטענתו, מרגע שהבן עבר לגור אצלו אין סיבה שימשיך לשלם עליו מזונות.

מנגד טענה האם שקבלת בקשת האב בנוגע להפחתת המזונות כמוה כמתן פרס לאב מנכר. לשיטתה אין לכרוך בין המזונות לבין מעבר הילד לבית אביו. בהקשר לכך טענה האישה כי חרף המעבר היא ממשיכה לשלם עבור הבן הוצאות מוגדלות כגון ארנונה ודמי יישוב, ומיטתו ממתינה לו בביתה.

הקשר עם האם - מצרך בסיסי

הדיין הרוש כתב שהעתרות לבקשת האב תוביל להחרפת הניכור ההורי הקיים ואף תשפיע לרעה על טובת שאר הילדים ולקשר שלהם עם אמם. כך למשל, ביחס לבקשת האב לטוס עם בנו לבד לחו"ל כתב הדיין שהיא מעידה על ניתוק מצד האב כלפי שאר ילדיו שעיניהם "נשואות לטיסה זו" ולבטח יקנאו באחיהם.

בקשר למזונות הסביר הדיין שהאם הסכימה אמנם בעבר להורדת התשלום עבור הבן אלא שהסכמתה הותנתה בהתקדמות הקשר שלה עמו. ואולם הקשר בין השניים לא השתפר והנתק החריף, וכעת בן נוסף של הצדדים נמצא בסכנה של ניכור הורי.

"אם לא נעצור זאת בזמן, נמצא את עצמינו בנקודת אל-חזור שהטיפול בה הינו קשה מנשוא, עם השלכות מרחיקות לכת", התריע הדיין.

הדיין קבע כי ברמה העקרונית האב חייב לאם מזונות רטרואקטיביים בסך 11,250 שקל. אלא שלדבריו, בנסיבות שנוצרו יש לחייב אותו רק במחצית מהסכום, שכן בסופו של דבר הילד מתגורר אצלו והאם לא נושאת בהוצאות עבורו.

אשר למחצית הנותרת נימק הדיין שלא מדובר בהוצאה דווקנית עבור אוכל ושתייה – שכאמור האם אינה נושאת בה – אלא בהוצאה כוללנית יותר שכוללת צרכים אחרים להם זקוק הילד להתפתחותו. הקשר בין האם לבנה הינו מהצרכים הבסיסים להן זקוק הילד ועל האב לשאת בהוצאות (חצי מהמזונות) לשם השבת קשר זה.

בסיכומו של דבר דחה הדיין את בקשת האב לשינוי המשמורת ולהוצאת דרכון עבור בנו, תוך שחייב אותו לשלם לאם מזונות בסך 625 שקל בחודש עבור הקטין, וסך של 5,625 שקל עבור המזונות שהחסיר עד כה. הצדדים הופנו להמשך טיפול במרכז לילדים בסיכון.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בהחלטה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.