אלמנת בעל משק סירבה להעביר לבנו הצעיר את הזכויות בנחלה, אך בית המשפט הכריח אותה לעמוד בהתחייבות הפנים-משפחתית אפילו שלא דווחה ולא סוכמה בחוזה כתוב.
עם פטירתו של בעל נחלה במושב במרכז הארץ פרץ סכסוך בין בנו הצעיר לבין אשתו השנייה שסירבה להעביר לו את הזכויות במשק. שופטת בית המשפט למשפחה אורית בן דור ליבל הכריעה לטובת הבן אפילו שלא מונה באופן רשמי כבן ממשיך ולא חתם על חוזה עם השניים. בפסק הדין נקבע כי יש מספיק הוכחות לכך שאביו המנוח וזוגתו התחייבו לתת לו את המשק לאחר מותם בתמורה לטיפולו המסור בהם ובנחלה.
אמו של התובע, הצעיר מבין 10 אחים, הלכה לעולמה ב-1972. 4 שנים לאחר מכן אביו נישא בשנית ולפני עשור הוא נפטר. ב-2013 ניתן צו קיום לצוואתו, שבה הורה, בין היתר, שחלקו במשק יועבר לתובע – בנו הצעיר – בכפוף לכך שאשתו השנייה תוכל לגור בבית עד יום מותה.
אבל האישה סירבה לאשר את העברת הזכויות תוך שהסתמכה על כך שמדובר בנחלה חקלאית שכפופה למערכת הסכמית סבוכה מול רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית של המושב – ולפיה עם מות בעלה היא הפכה להיות בעלת הנחלה.
בעקבות זאת התובע הגיש את התביעה, בה סיפר כי לאחר שהשתחרר מצה"ל הוא נעתר לבקשת אביו להישאר במשק ולטפל בו ובאשתו (הנתבעת), ואילו הם התחייבו בפניו במפורש כי הוא יקבל את הזכויות במשק לאחר שילכו לעולמם.
מנגד, הנתבעת טענה כי בניגוד לטענות התובע לא הייתה כל הסכמה פנים משפחתית בנוגע לזכויות במשק, ובכל מקרה, גם אם היו כאלה אין להן תוקף לנוכח החוזים מול הרשויות.
ההגינות מחייבת
לאחר שניתחה את כל הראיות והעדויות, השופטת בן דור ליבל השתכנעה שלמרות היעדרו של הסכם כתוב, התובע הוכיח את ההסכמה ה"פנים-משפחתית" לגבי זכויותיו במשק.
השופטת ביססה את קביעתה בין היתר על העובדה שאביו המנוח התיר לו להתגורר במשק ולבנות בו את ביתו וכן על הצוואה שהותיר אחריו.
כמו כן, השופטת ציינה שהתובע – שגרסתו גובתה בעדויות של אחיו ונהג המונית שהיה מסיע את אביו המנוח לטיפולי דיאליזה – קיים את חלקו וטיפל במשק, באביו ובנתבעת, ולכן גם היא צריכה לקיים את חלקה.
בתוך כך השופטת אף ציינה כי עדותו של התובע הייתה אמינה ומשכנעת, בעוד שעדות הנתבעת "הייתה רצופה התחמקויות, סתירות ולוקה בחוסר היגיון".
כמו כן, טענת הנתבעת שההתחייבות לא תקפה כיוון שהתובע לא מונה רשמית כבן ממשיך נדחתה.
השופטת הבהירה כי העובדה שהנתבעת והמנוח לא עדכנו את המושב ואת רשות מקרקעי ישראל אינה מבטלת את תוקפה של ההתחייבות ביחסים החוזיים בתוך המשפחה. "ישנם מקרים שאף ללא אישור צדדי ג' להתחייבות היא תעמוד בתוקפה והיא אינה בטלה עקב כך", כתבה.
לקראת סיום השופטת קבעה כי עקרונת תום הלב וההגינות מחייבים את הנתבעת לעמוד מאחורי ההתחייבות שניתנה על ידה בזמן שבעלה היה בין החיים. לפיכך נקבע כי אחרי שהנתבעת תלך לעולמה הזכויות במשק יועברו לתובע.
הנתבעת חויבה בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אופיר רחבי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עוז אלדד
* עו"ד גיא הרשקוביץ עוסק בתחום הנדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.