בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וחייב את בת הזוג לשלם לנכד כ-73 אלף שקל עבור התקופה שבה חיה בדירה לבדה. מדובר בסכום מופחת שנפסק בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה של הקשישה.
נכד ירש מסבו רבע מהזכויות בדירה ברמת גן שחלק עם זוגתו, ותבע ממנה דמי שכירות עבור 64 חודשים שבהם גרה בדירה לבדה. סגנית נשיא בית משפט השלום בתל-אביב טל לוי-מיכאלי הפחיתה 9 חודשים מהמניין לנוכח התרשמותה ממצבה הכלכלי הקשה של הקשישה ובהתחשב בהשקעה שלה בדירה.
הסב וזוגתו רכשו את הדירה ב-2010. האישה, שככל הנראה שילמה את החלק הארי נרשמה כבעלת 75% מהזכויות והיתרה (25%) נרשמה על שם הסב.
במאי 2012 הסב הלך לעולמו וזוגתו המשיכה לגור בדירה לבדה. בשלב זה, התברר לה שהוא ציווה את זכויותיו בדירה לנכד שלו.
בהמשך הנכד הגיש נגדה שתי תביעות: האחת לפירוק השיתוף בדירה והשנייה לתשלום דמי שכירות עבור חלקו היחסי בדירה מאז פטירת סבו. במרץ שנה שעברה תביעת הפירוק התקבלה ולאחר כחצי שנה האישה רכשה מהנכד את זכויותיו כך שכעת הדירה בבעלותה הבלעדית.
לאור ההתפתחות האמורה, הנכד ביקש להורות לאישה לשלם לו 76,800 שקלים עבור השימוש שעשתה בחלקו היחסי בדירה במהלך כ-64 החודשים שחלפו מהמוות ועד למכירה.
אך האישה כפרה באחריותה לשלם לו בטענה שהוציאה על הדירה סכומים גבוהים – הרבה מעבר למה שסיכמה עם הסב בהסכם הממון שערכה עמו.
לחילופין, ובמידה שהתביעה תתקבל, היא ביקשה לקזז מהסכום שייפסק לטובת הנכד את כספי השכירות שהסב צריך היה לשלם לה על חלקה העודף בדירה. לצד זאת, היא העלתה טענות קיזוז נוספות בגין כספים שלטענתה הסב היה חייב לה.
שיקולי צדק
אלא שעיון בפסק הדין שניתן בתביעה לפירוק השיתוף הוביל את השופטת לוי-מיכאלי למסקנה כי בהליך הנוכחי הנתבעת "מיחזרה" טענות שכבר נדחו בהליך הקודם.
"משהיה לנתבעת את יומה בבית המשפט היא מנועה מלשוב ולבקש הכרעה חוזרת בפלוגתאות אלו" קבעה השופטת וציינה שבכל מקרה הנתבעת לא רשאית לקזז כספים שהסב היה חייב לה, בין היתר משום שהנכד לא היה צד להסכמות אלה ואת הטענות היה עליה להפנות כלפי העיזבון ולא כלפי היורש הספציפי.
מכאן, השופטת פנתה לבחון מהו הסכום שהנכד-התובע זכאי לקבל. יש לציין כי הצדדים הגיעו להסכמות כי דמי השכירות הראויים עבור הדירה עומדים על 4,800 שקל, מה שאומר שהתובע זכאי לקבל 1,200 שקלים עבור כל חודש שבו התגוררה הנתבעת בדירה.
בהקשר זה, השופטת ציינה כי בהתאם להוראות חוק הירושה הנתבעת הייתה פטורה במשך 3 חודשים מתשלום דמי שכירות לאחר פטירת הסב. מדובר בהוראה שקובעת כי מי שגר עם המוריש טרם מותו – ובמקרה זה הסב – פטור מדמי שכירות בתקופה האמורה.
כמו כן, ומאחר שהחוק מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת דמי שכירות בנכס של נפטר, השופטת קבעה כי במקרה הנוכחי יהיה מוצדק להפחית מסכום התביעה דמי שכירות בגובה של שישה חודשים נוספים.
קביעה זו התקבלה בין היתר לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, העובדה שמדובר בביתה ומאחר שהיא השקיעה רבות בתחזוקת הדירה.
לפיכך, הנתבעת חויבה לשלם לתובע דמי שכירות בגין 55 חודשים בסכום של 66 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
עו"ד אריה חגאג
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.