האיש התחייב בהסכם גירושין לשאת באחריות לכל חובותיהם המשותפים. השופטת הבהירה כי מרגע שלא הצהיר בהליך פשיטת הרגל על חבותו כלפי הגרושה, אין לאפשר לו לחמוק מלשלם לה.
השופטת מירם רום-פלאי מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון הכריעה בשתי תביעות שהגישה אישה נגד הגרוש שלה: האחת לאכיפת הסכם גירושין השנייה תביעת אפוטרופסות מלאה על בתם המשותפת.
התביעה להסכם הגירושין (שקיבל תוקף של פסק דין) עסקה בטענת האישה כי האיש מפר את ההסכם בנוגע לתשלום חובות משותפים שלהם, וגרם לה להסכים בלית ברירה לשלם 110,689 שקל במסגרת הליכי הוצאה לפועל בגין חוב לבנק שנאלץ שלם מכר שלהם שהיה ערב לחוב, דבר אשר סיבך אותה קשות.
בתביעה לאפוטרופסות היא טענה שהיא מגדלת את הבת לבדה, בעוד הנתבע מופיע מדי פעם באופן רופף לא עקבי, כך שאינו נוכח בחיי בתו. טענתה היתה כי האיש למעשה "ויתר בהתנהגות" על האפוטרופסות שלו, ואין לאפשר לאב שלא ממלא את חובותיו כהורה לשמש אפוטרופוס באופן המאפשר לו להטיל וטו על עניינים שונים הנוגעים לחייה.
מנגד, לגבי החוב הנתבע טען כי הוא והתובעת לקחו בזמנו הלוואה מהבנק, לה ערב מכר משותף שלהם, וכי כעת היא מנסה לגלגל לפתחו את ההלוואה, אף שהוא קיבל ממנו הפטר כלפי הבנק לאחר שהוכרז כפושט רגל.
לשיטתו, התובעת היתה צריכה להגיש נגדו תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל – חוב עליו הצהיר במסגרת הליך כינוס הנכסים.
בנוגע לאפוטרופסות, הוא התנגד לביטולה בתוקף והציג גרסה שונה, לפיה הוא מעורב בחיי בתו ונמצא עמה בקשר מתמיד וקרוב, הכולל מפגשים בימים לא קבועים וקשר טלפוני שוטף.
מדיניות משפטית ראויה
השופטת רום-פלאי דחתה את התביעה לביטול אפוטרופוסות, תוך שהבהירה כי "טובת הקטינה מחייבת כי שני הוריה יהיו האפוטרופסים עליה ומצופה מהם כי יפעלו למענה, במסירות ובנחישות, בהתאם לחובתם וזכותם, ועל האיש לשתף פעולה באופן מלא עם האישה בכל פעולה הנוגעת לקטינה, הדורשת חתימתו."
מסקנה זו התבססה על תסקיר מטעם האגף לשירותים חברתיים, ולפיו הנתבע אמנם התגורר שנה אחת בתאילנד (והקים משפחה חדשה) ונעדר מחיי בתו, אולם מאז שחזר ארצה הוא עושה מאמצים לשלב את בתו בין ילדיו החדשים, ויש חשיבות גדולה לנוכחותו בחייה.
מכאן עברה השופטת לתביעת אכיפת הסכם הגירושין, והפנתה לכך שבהסכם האיש לקח על עצמו אחריוחת מלאה ומפורשת, לפרוע את כל החובות המשותפים.
השופטת הבהירה כי התחייבות זו היא בגדר חבות על פי פקודת פשיטת הרגל, והנתבע חייב היה לציין אותה בדין וחשבון שהגיש לבית המשפט המחוזי במסגרת בקשתו לפשיטת רגל. משלא עשה זאת, הרי שהוא הטעה את בית המשפט ופעל בחוסר תום לב, וצו ההפטר לא חל על חבות זו.
השופטת הוסיפה כי "האיש הופטר מחובו לבנק, אולם לא מחבותו כלפי האישה", שהיא למעשה נושה נוסף.
בהמשך ציינה השופטת כי שיקולי מדיניות מחייבים לפרש התחייבויות בהסכמי גירושין באופן "דווקני", שאם לא כן, כל צד יוכל לפטור את עצמו מחבותו באמצעות הכרזה על עצמו כפושט רגל, מבלי לבקש הפטר על חובו כלפי הצד השני. מצב כזה ירוקן מתוכן את תכליתו של הסדר איזון משאבים על פי חוק יחסי ממון.
בהתאם לכך, נקבע כי הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 110,689 שקלים, וכן 10,000 שקל עבור הוצאות משפט.
לקריאת פסק הדין בתה"ס 12147-09-18
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד רחל דון יחייא
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.