בת ה-4 נולדה מתרומת זרע ובן הזוג של האם נרשם כאביה במרשם האוכלוסין. אחרי הפרידה תבעה האם מזונות ואילו בן הזוג הגיש תביעה למחיקת האבהות. למרות זאת, הוא חויב לממן את צרכיה עד להכרעה סופית בתביעות
השופט חננאל שרעבי מבית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור של גבר שחויב לשלם מזונות זמניים של 1,850 שקלים בחודש לילדה בת 4 שאינו אביה הביולוגי אבל רשומה כבתו במרשם האוכלוסין. האיש טען כי אין מקום לחייב אותו במזונות עד להכרעה בתביעה שהגיש למחיקת האבהות. אלא שהשופט קבע כי מזונות זמניים הם סעד הכרחי לטובת הילדה, ונכון לעכשיו, מי שנרשם כאביה, לקח חלק בגידול שלה ומימן את צרכיה בשנות הזוגיות צריך לשאת בהם. הוא הוסיף כי אם בהמשך האבהות תימחק וייקבע שאינו חייב במזונות – יוכל האיש לתבוע מהאם החזר.
האם הייתה בזוגיות 8 שנים כשעברה טיפולי פוריות עם תרומת זרע. ב-2018 היא ילדה בת ואף שהיא לא בתו הביולוגית של בן זוגה, הוא נרשם כאביה במרשם האוכלוסין. כעשרה חודשים אחרי שנולדה הם התחתנו אבל כעבור 3 שנים נפרדו.
בתחילת השנה הגישה האם תביעת מזונות נגד בעלה בנפרד ובמסגרתה ביקשה לפסוק לבתה מזונות זמניים. בית המשפט למשפחה נענה לבקשה למרות התנגדות הבעל, וחייב אותו במזונות זמניים של 1,850 שקלים בחודש ובהשתתפות בחצי מהוצאות הבריאות והחינוך החריגות.
בבקשת רשות ערעור שהגיש נגד ההחלטה סיפר הבעל שאשתו עברה את טיפולי הפוריות לבד, מבלי שידע על כך, ואפילו על ההיריון נודע לו בעקיפין.
הוא הוסיף כי אשתו כפתה עליו את האבהות בעורמה ולחצה עליו להירשם כאבי הילדה. כיום, הוא מנהל נגדה תביעה למחיקת אבהות ולא היה מקום לחייב אותו במזונות כל עוד היא לא הוכרעה. הבעל הדגיש כי אשתו מתפרנסת יפה ויכולה לממן לבד את צרכי הילדה.
האם טענה לעומת זאת כי תביעה למחיקת אבהות לא אמורה למנוע מבתה מזונות זמניים להם היא זקוקה. היא הדגישה כי ניהלה עם בעלה מערכת יחסים במשך 12 שנים והחלה את טיפולי הפוריות בשותפות מלאה עמו. לטענתה, מיום הלידה הוא הכיר בילדה כבתו ואימץ אותה, גם אם לא באופן רשמי. חודש לפני שהגיש את התביעה להסרת האבהות הוא אף ביקש זמני שהות.
לא כלל ברזל
השופט חננאל שרעבי קבע כי בדרך כלל לא נהוג לפסוק מזונות כשמתנהל הליך לבירור אבהות. עם זאת, לא מדובר ב"כלל ברזל" וישנם מקרים מיוחדים, כמו זה, שמוצדק לפסוק בהם מזונות זמניים אפילו שסוגיית האבהות עדיין מתבררת.
בין היתר ציין השופט כי המבקש רשום כאבי הקטינה, לכאורה מימן את צרכיה כשגרה איתו ואחרי הפרידה אף ביקש – או לכל הפחות לא התנגד – לקיים איתה מפגשים. "מנימוקים אלה עולה לכאורה כי בזמן אמת וכל עוד הצדדים חיו יחדיו, ראה המבקש את הקטינה כבתו, הגם שידע כי אינה בתו הביולוגית", כתב.
השופט קבע כי מאחר שמזונות זמניים הם "סעד הכרחי ומהיר לטובת הקטינה" המבקש צריך לשאת בהם בינתיים, כפי שעשה לפני הפרידה. בפרט, כשהילדה נמצאת בגיל שבו חלה על האב חובת מזונות מוחלטת והסכום נמוך יחסית.
לבסוף השופט הבהיר כי אם בהמשך המבקש יימחק מהרישום וייקבע שהוא לא חייב במזונות הוא יוכל לתבוע החזר מלא מהאם.
לפיכך, הערעור נדחה אבל ללא חיוב בהוצאות.
עו"ד גילה עיני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.