כי לא היה חלב - גרסת המציאות: תושב נצרת הלך לקנות סיגריות וחלב, ונאלץ לרדת לכביש משום שאין ברחוב מדרכה. בעקבות התאונה הוא קרע גיד בכתף ועבר ניתוח. העירייה טענה שנפל בגלל סחרחורת אבל מהראיות והעדויות עלתה תמונה אחרת
בית משפט השלום בנצרת פסק לאחרונה פיצויים והוצאות של כ-220 אלף שקלים לתושב נצרת כבן 60 שבדרכו לקנות סיגריות וחלב נתקל בבור עמוק בכביש וקרע את הכתף. השופטת מיכל ברלינר לוי דחתה את טענותיה של עיריית נצרת לפיהן הנפגע לא היה אמור לרדת לכביש ונפל עקב סחרחורת. זאת, מאחר שהוכח כי אין ברחוב מדרכה ותלונות הנפגע על סחרחורות היו ישנות. מעבר לכך, מעדות נציג העירייה עלה כי אכן מדובר במקום מסוכן שבוצעו בו תיקונים עקב מפגעים. לפיכך נפסק כי העירייה התרשלה.
בתביעה שהגיש לפני כשנתיים נגד העירייה טען התובע כי יצא בבוקר מביתו לכיוון החנות ולאחר כ-600-700 מטר נאלץ לרדת לכביש ורגלו נתקלה בבור פעור. הוא החליק ונפל על ידו השמאלית ויום למחרת אובחן עם קרע בגידי הכתף. כ-5 חודשים לאחר מכן עבר ניתוח ומאז סובל מהגבלות תנועה, דלדול שרירים ורגישות.
התובע טען כי התאונה הסבה לו פגיעה תפקודית משמעותית שבגינה לא שב לעבודתו כפועל בניין, וביקש לייחס את האחריות לעירייה התרשלה והפרה את חובתה לדאוג לתקינות הדרכים בשטחה.
העירייה טענה לעומת זאת כי התובע נפל בשל סחרחורת וחוסר שיווי משקל וללא שום קשר למפגע, מה גם שכלל לא היה אמור לרדת לכביש. עוד טענה העירייה כי בכל מקרה הוא החלים מהפגיעה והנכויות שלו נובעות מעברו הרפואי ולא קשורות לתאונה.
אלא שעדותו של נציג העירייה בבית המשפט הציגה תמונה אחרת. הנציג אישר כי מדובר במקום מסוכן וכי האזור עבר תיקונים אם כי לא הציג תיעוד באשר למועד בו בוצעו.
בנוסף, גרסת התובע אושרה בעדות אשתו ובתיעוד רפואי ואילו גרסת העירייה לסיבת הנפילה הופרכה נוכח העובדה שתלונותיו של התובע על סחרחורות הן מ-2012 – 4 שנים טרם התאונה.
לא מנעה את הסיכון
לנוכח העדויות והראיות קבעה השופטת מיכל ברלינר לוי כי התובע הוכיח ברמה הנדרשת כי נפל בשל מפגע לא מטופל בכביש. בתוך כך היא הדגישה כי מהתמונות של המקום עלה שאין מדרכה במקטע המסוים של הרחוב כך שלתובע לא הייתה ברירה אלא לרדת לכביש.
השופטת זקפה לחובת העירייה את היעדר הראיות בנוגע למועד תיקון הכביש וקבעה כי בכך למעשה אושר קיומו של המפגע. בהתחשב בכך שמדובר במקום מסוכן הרי שהעירייה התרשלה בתפקידה כגוף שמחויב למנוע סיכון ולתקן מפגעים בזמן.
עם זאת, השופטת הטילה על התובע 20% אשם תורם מאחר שהתאונה אירעה קרוב לביתו במקום שהוא מכיר, באור יום וכשהמפגע היה בולט.
באשר לנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה הסתמכה השופטת על חוות דעתו של אורתופד מומחה שמינתה, ולפיה התובע נותר עם 20% נכות בכתף. השופטת לא מצאה לנכון לקבוע לתובע נכות תפקודית גבוהה יותר, כבקשתו, מאחר שהתברר כי פרש מעבודתו עוד לפני התאונה והוא סבל מנכויות נוספות ללא שום קשר לתאונה.
בסופו של דבר, לאחר ניכוי האשם התורם ותגמולי ביטוח לאומי, זכה התובע בפיצויים של 175,535 שקלים עבור הפסדי שכר, כאב וסבל, עזרה והוצאות. לסכום זה יתווספו 40,950 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות משפט.
עו"ד ישראל ספטי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.