בית הדין לעבודה קיבל את מרבית תביעתו של העובד וקבע כי המעסיק הוליך אותו שולל כדי לקבל ממנו כספי השקעה ולחמוק מתשלום זכויותיו הסוציאליות.
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע חייב לאחרונה איש עסקים, שבבעלותו מספר ברים באילת, לשלם פיצויים של כ-233 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 20,000 שקל לצעיר שעבד אצלו כברמן במשך כשנתיים. מרבית הפיצוי שפסק השופט יוחנן כהן ניתן עבור הפרשי שכר, וכן על החזר הלוואה שנתן לבעל הבר מתוך ציפייה שהשניים יהפכו לשותפים – דבר שבפועל לא התממש.
התובע עבד בבר ה"די-בר" ואחר כך בבר "הפינה" שבבעלות הנתבע מפברואר 2012 עד אפריל 2014. בחלק מהזמן הוא עבד כברמן ולאחר מכן קודם לתפקיד מנהל.
באוקטובר 2013 התובע טען כי העביר לנתבע 96,500 שקל כהשקעה, לאחר שסוכם ביניהם כי יצורף כשותף לעסק.
באפריל 2014 התובע טען כי נאלץ להתפטר בשל הנסיבות שנוצרו בדבר אי תשלום שכרו כדין ואי צירופו כשותף, על אף ההסכמות בין הצדדים.
ב-2015 הוא הגיש תביעה לתשלומים רבים, בהם הפרשי שכר, פדיון דמי חופשה, דמי הבראה והפרשות לפנסיה.
בנוסף, הוא טען בתביעה כי הנתבע הפר את ההטבחה לצרף אותו כשותף, בעל כל המשתמע מכך (תשלומי רווחים, זכויות חתימה, גישה לחשבון הבנק של השותפות וכיו"ב), ולמעשה הוא נותר "כאחרון העובדים".
מהצד השני הנתבע הציג גרסה שונה לחלוטין כשטען כי החל מאוקטובר 2013 התובע לא היה זכאי לזכויות סוציאליות משום שהפסיק להיות עובד והפך לשותף מלא. וכעת, לשיטתו, הוא מנסה להרחיב בחוסר תום לב את תקופת ההעסקה.
לא שותף בשום דבר
אלא שבבית הדין התגלה שגרסת הנתבע חסרת בסיס. השופט כהן התרשם שהצדדים רצו להיות שותפים אך בפועל המשיכו לקיים יחסים של עובד-מעסיק. לפי השופט, הזרמת הכספים על ידי התובע לעסקו של הנתבע הייתה "שלב מעבר" ל"שותפות שבדרך", אך בסופו של דבר היא לא קרמה עור וגידים.
מסקנה זו נבעה בין היתר מכך שהתובע לא קיבל תשלומים בהתאם לרווחים (אלא תשלום חודשי קטן וקבוע כהחזר להשקעתו), ואף לא היה שותף בסיכונים, בהפסדים, בהוצאות ובשגיאות. "הנתבע בענייננו, לא עמד בנטל להוכיח כי התובע אכן היה שותף לפי קריטריונים אלו", כתב השופט.
בנוסף, השופט הצביע על כך שהעסק המשיך להתנהל מחשבון הבנק שהיה קיים לפני כוונת הצדדים להיכנס לשותפות, השותפות לא דווחה לרשויות והתובע אף לא חתם על ערבויות בגין התחייבויות העסק.
"לנתבע כלל לא הייתה כוונה אמתית שכזו אלא הלה בחר להציג את הדברים כך במצג שווא, בכדי לקבל את ההשקעה שנדרשת לו לעסקו", סיכם השופט את נקודה זו.
בהמשך פסק דינו, ולאחר ניתוח מעמיק ומפורט, השופט חייב את הנתבע לשלם לתובע כ-233,000 שקל שכללו זכויות סוציאליות שונות, וכן החזר ההלוואה שניתנה עבור ה"שותפות".
סכום ניכר מהפיצוי (כ-116,000 שקל) ניתן עבור הפרשי שכר, לאחר שנקבע כי טיפים שהתובע קיבל לא היוו חלק משכר עבודה. כמו כן, 5,000 שקל מתוך הפיצוי הם החזר עבור דוח עישון שנאלץ לשלם מכיסו במקום הבר. הנתבע חויב גם בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
עו"ד שמואל אלדן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.