התינוקת נולדה עם פגיעה בגפיים העליונות. ביהמ"ש השתכנע שהצוות הרפואי לא התרשל בטיפול עצמו, אולם פגע באוטונומיה של ההורים בכך שלא הסביר להם על הסיכונים הטמונים בלידת ואקום לעומת ניתוח קיסרי.
בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה תביעה לפיצויים בגין "פגיעה באוטונומיה" בטענה שבית החולים איכילוב ביצע לידת ואקום ללא ידיעת ההורים. סגן נשיא ביהמ"ש, השופט יחזקאל הראל, חייב את המדינה – כבעלת בית החולים – ב-300 אלף שקל פיצויים בתוספת שכ"ט עו"ד של כ-70 אלף שקל.
הבת נולדה ב-2009 עם פגיעה בגפיים העליונות ושיעור נכות של 25%. כשהייתה בת שנתיים הגישו הוריה תביעה נגד המדינה בטענה שמצבה נגרם עקב רשלנות הרופאים, שבין היתר נמנעו מניתוח קיסרי וביצעו לידת ואקום.
לנוכח מחלוקות חדות בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, סגן הנשיא הראל מינה מומחה מטעם בית המשפט, שסבר כי לא הייתה רשלנות בהתנהלות הרופאים, שפעלו בהתאם לפרקטיקה ולזהירות המקובלת.
משכך, ההורים צמצמו את תביעתם לעילת ה"פגיעה באוטונומיה". הם טענו כי בשלב מסוים של הלידה, שהתארכה במשך שעות, הם ביקשו לסיים אותה בניתוח קיסרי אך בקשתם לא נענתה, ובמקום זאת הצוות החליט לבצע לידת ואקום, ללא ידיעתם, ומבלי שהוסברו להם הסיכונים בלידת כזו אל מול ניתוח קיסרי.
מנגד, המדינה העידה את האחראי על המחלקה שעדותו הסתמכה על התיעוד הרפואי ועל מה שהיה נהוג באותה עת, משום שהוא לא זכר את הלידה.
אותו פרופסור טען כי השלב השני של הלידה התארך ולכן התעורר הצורך להחליט כיצד לסיים את הלידה – בואקום או בניתוח קיסרי (שתי חלופות אפשריות).
לטענתו, הוא ערך עם התובעים דיון שנמשך כחמש דקות, שלאחריו הם הסכימו להמלצתו ללידת ואקום. עוד הוא טען כי אילו האם הייתה מחליטה על ניתוח קיסרי, הוא היה פועל כבקשתה.
"נאה דורש – לא מקיים"
בפסק הדין, השופט הראל כתב כי לא השתכנע שהתובעים אכן ביקשו להפסיק את הלידה הטבעית ולסיים אותה בניתוח קיסרי, שכן הדבר לא זכה לתיעוד כלשהו ברשומות. עם זאת, הוא כן השתכנע ש"ההורים לא קבלו הסברים בדבר הסיכונים הטמונים בביצוע לידת ואקום, אל מול הסיכונים הטמונים בניתוח קיסרי שאינו אלקטיבי".
לפי השופט, ההסברים היחידים שהם קיבלו באותה נקודת זמן היו על הסיכונים שבניתוח קיסרי במהלך לידה, וההבדל בינו לבין ניתוח קיסרי אלקטיבי – כלומר ניתוח שנקבע מראש.
בהקשר זה השופט הזכיר שלטענת המדינה יש להסתמך על התיעוד הרפואי שנערך בזמן אמת. "סבורני כי נאה דורש – לא מקיים", כתב השופט, והסביר שהמדינה אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו – מחד לטעון שאין לתת אמון בעדויות ההורים שביקשו לבצע ניתוח קיסרי שעה שאלו לא תועדו בזמן אמת, ומאידך, לטעון שהרופא הסביר להורים מהם הסיכונים הכרוכים בלידת ואקום בהשוואה לניתוח קיסרי בשלב כזה, אף שהדבר לא נמצא במסמכים הרפואיים.
בנוסף, השופט הצביע על כך שהמדינה בחרה שלא לזמן לעדות אנשי צוות נוספים שנכחו באותה לידה – דבר שיש לזקוף לחובתה.
לפיכך נקבע כי הצוות הרפואי בבית החולים פגע באוטונומיה של ההורים וביכולת שלהם לערוך בחירה מושכלת באשר ללידת בתם.
בנוגע לגובה הפיצויים, השופט ציין כי "מדובר היה בלידה בסיכון גבוה ובהתלבטות של ממש שנמנעה מהאם. אלה צריכים לבוא לידי ביטוי גם בסכום הפיצוי". לפיכך נפסק להורים פיצוי גבוה יחסית של 300 אלף שקל, בתוספת שכר טרחה של 23.4% מהפיצויים.
- ב"כ התובעים: עו"ד אורי לוי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד י. סהר ואח'
עו"ד רויטל הורוביץ
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.