הצעירה נדרסה ולמרבה הצער מאז נותרה במצב של "צמח". במחלוקת שבין חברת כלל לבין משפחתה של הצעירה לגבי גובה הפיצוי, השופט החליט על פתרון ביניים.
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל את תביעתם של הוריה של צעירה בת 28 שנפגעה בתאונת דרכים קשה מאד, שהותירה אותה בתרדמת, וקבע כי חברת הביטוח "כלל" תשלם לה פיצויים של כ-9 מיליון שקלים. בנוסף, אם הצעירה תמשיך לחיות לאחר שנת 2043, כלל תשלם למשפחה תשלומים חודשיים של כ-31,000 שקל עד אחרית ימיה.
התאונה אירעה ב-2013, כאשר התובעת חצתה כביש במעבר חצייה, ורכב פגע בה והטיח אותה על הכביש. כתוצאה מכך נגרמה לה פציעת ראש קשה מאד, ומאז למעשה היא אינה מתקשרת וזקוקה לטיפול סיעודי מלא.
בשנת 2014 הגישו ההורים – בשם בתם – תביעה לפיצויים נגד נהג הרכב הפוגע וחברת "כלל" – מבטחת השימוש ברכב.
המחלוקת העיקרית והחריפה ביותר בתיק נגעה לשיעור תוחלת החיים של התובעת, ממנו ייגזר שיעור הפיצוי להוצאות הרבות הכרוכות בטיפול השוטף לו היא נזקקת.
התובעים טענו כי על פי דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום, תוחלת חייה של אנשים במצבה של התובעת מתקצרת בכ-20%, כך שהיא צפויה לחיות עד גיל 73, כלומר 45 שנים מהיום. עמדת המומחה התבססה על שלושה מרכיבים: היעדרם של סיבוכים רפואיים שונים, הטיפול המסור והמיטבי שהתובעת קיבלה ומקבלת מאז התאונה, ומצבה הרפואי, נכון להיום.
מנגד, "כלל" טענה כי תוחלת חייה של התובעת היא עד גיל 34 – כ-6 שנים מהיום. את עמדתה היא ביססה על שלל מחקרים רפואיים-סטטיסטיים, שעסקו בשאלת תוחלת החיים של נפגעי ראש במצב וגטטיבי קבוע, מהם עולה כי תוחלת החיים במצב שאנו עוסקים בו היא בין 10 ל-15 שנים.
כאשר נשאל על כך בבית המשפט, המומחה השיב כי הסטטיסטיקה – כבודה במקומה מונח, אולם עדיין העיקר הוא ההסתכלות על הנפגע האינדיבידואלי והנתונים הספציפיים שלו.
"אינטואציה קלינית"
"במקרה שלפניי קיים קושי של ממש לקבוע בצורה סבירה את תוחלת חייה של התובעת", כתב השופט צבי דותן.
מחד, השופט הביע הערכה למומחה מטעם בית המשפט כשציין כי הוא מומחה מנוסה ובעל שם בתחום השיקום. מאידך, השופט הבהיר כי המומחה לא ביסס את הערכתו על ספרות מקצועית או על מחקר כלשהו, על מנת לגבות את ה"אינטואיציה הקלינית" שלו. זאת, בעוד שמנגד עומדת כאמור שורה של מאמרים ומחקרים נכבדים.
סוגיה נוספת, הקשורה למחלוקת בדבר תוחלת החיים, הייתה בקשתה של כלל לפסוק את הפיצויים לתובעת בדרך של תשלומים עתיים, בעוד שהתובעים התנגדו לכך.
בסופו של דבר, נראה כי בשתי המחלוקות השופט דותן החליט על פתרונות ביניים, כשלאחר ניתוח של הדברים קבע כי התובעת תקבל בתשלום חד פעמי מלוא הפיצויים המגיעים לה לעתיד ביחס לתקופה של 25 שנה, ואילו יתר התקופה ישולם בתשלומים חודשיים.
בהמשך פסק דינו ניתח השופט באריכות רבה את הנזקים וההוצאות הרבות מהן יורכב הפיצוי, ובהן הפסדי שכר לעבר ולעתיד (של התובעת וכן של הוריה), אובדן כושר השתכרות, עזרת בני משפחה, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, פיזיוטרפיה, תמיכה נפשית בבני המשפחה, ועוד.
בסיומו של החישוב, התוצאה היתה כי כלל חויבה לשלם לתובעת פיצוי של כ-9 מיליון שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. בנוסף, ככל שהתובעת תחיה לאחר ספטמבר 2043, כלל תשלם למשפחה כ-31,000 שקל מדי חודש.
- ב"כ התובעים: עו"ד נועה שמחון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד משה עבדי
עו"ד טל לביא
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.