כונתה "מיס פיגי" בפייסבוק – לשון הרע?

בית המשפט למשפחה בירושלים הכריע לאחרונה בסכסוך משפחתי שהתגלגל להשמצות הדדיות ברשת החברתית. התובעת טענה כי קרובי משפחתה פרסמו נגדה אמירות משמיצות ודרשה מהם פיצוי לפי חוק לשון הרע. הם טענו מנגד: "היא התחילה". 

ביוני 2013 הגישה האישה נגד גיסהּ ושתיים מגיסותיה, תביעה לפיצויים לפי חוק לשון הרע, בטענה כי פרסמו נגדה תגובות משפילות בפייסבוק כחודשיים קודם לכן.  

לייעוץ בתחום: 

פנו לעורך דין לשון הרע

ביחס לגיס (הנתבע הראשון), טענה התובעת כי הוא כינה אותה "פח זבל" ו"מיס פיגי", בכוונה ללעוג לצורתה החיצונית. הנתבעת השנייה, טענה התובעת, פרסמה תגובה בה כינתה אותה "ממורמרת חולת נפש תמיד", וכן "מלכת יופי" בלשון סגי נהור.

גם הנתבעת השלישית פגעה בה כשכינתה אותה "חולת נפש", והשמיצה את בנה ואת החינוך שהיא נותנת לו. התובעת דרשה מכל אחד מהנתבעים את הפיצוי הקבוע בחוק לשון הרע – 50,000 שקל.

הנתבעים הגישו תביעות נגדיות בהן טענו כי הדברים נכתבו על מנת להגיב לפרסום פוגע מצד התובעת. הנתבעת השנייה טענה כי התובעת היא שכינתה אותה "גורילה" ו-"טיפשה". לטענת הגיס, הוא כלל לא התכוון לתובעת בביטויים "פח זבל" ו"מיס פיגי", וגם אם כן, אין בביטוי האחרון כל דבר מעליב.

קשר משפחתי כאוב

השופט איתי כץ מבית המשפט למשפחה בירושלים התרשם כי ההתכתבות בין התובעת לבין הנתבעת השנייה הייתה החמורה ביותר. שתי הנשים פרסמו זו כנגד זו אמירות מבזות ומשפילות המגיעות לידי "לשון הרע".

לקביעת השופט, חלק מהאמירות חרגו מגידופים הדדיים והתייחסו לכאורה למצב עובדתי אמיתי כמו מראה חיצוני – "מלכת יופי" בלשון סגי נהור ו-"גורילה".

בנוסף, שתיהן ביזו את דרך הפרנסה אחת של השנייה ואף רמזו על עבריינות ("מתפרנסת בגזל"). שתיהן גם השתמשו בביטוי "חולת נפש", שעלול להתפרש כמציין מצב עובדתי אמיתי.

ביחס לטענות ההגנה שהעלו הנשים לפיהן הן רק הגיבו, קבע השופט כי מדובר היה בשרשרת תגובות, ולכן השאלה "מי התחילה" פחות חשובה. לדבריו, התגובות חרגו מהתחום הסביר והיו בוטות וחריפות יתר על המידה, ועל כן אינן יכולות לחסות תחת ההגנה שבחוק.

ביחס לנתבע הראשון קבע השופט כי לא הוכח שהביטוי "פח אשפה" כוון לתובעת. עם זאת, השופט דחה את טענת הנתבע כי הביטוי "מיס פיגי" אינו שלילי בהכרח, וקבע כי הוא נועד ללעוג לתובעת.  

גם התביעה כלפי הנתבעת השלישית התקבלה, אך נקבע כי חומרת הפרסומים מצידה הייתה הנמוכה ביותר. התביעה הנגדית של הגיסה נדחתה לנוכח עדותה לפיה — "אם היא לא הייתה תובעת אותי אני לא הייתי תובעת אותה..."

בנוגע לכלל התביעות, השופט התחשב בכך שהפרסום היה בדפי פייסבוק פרטיים שהחשיפה אליהם מוגבלת. כמו כן, נלקח בחשבון הקשר המשפחתי הכאוב.

בסופו של דבר קבע השופט כי התובעת והנתבעת השנייה ישלמו זו לזו 10,000 שקל. על הנתבע הראשון הוטל לפצות את התובעת ב-5,000 שקל ועל הנתבעת השלישית – 1,000 שקל. לנוכח התוצאה לא נפסקו הוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד עז אלדד
• ב"כ הנתבעים: עו"ד שמעון מאיר ביטון

* עורכת דין שרה בן איתמר עוסקת בדיני משפחה 

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.