איש עסקים רכש מגרש ורשם אותו על-שם בנו, נכה צה"ל. לימים השניים הסתכסכו והבן איים לרצוח אותו. נקבע שחרף הרישום בטאבו, הנכס שייך לאב בלבד
"אשתה את הדם שלך מהרצפה": כך, בין היתר, אמר נכה צה"ל לאביו, שנתן לו הכול בחיים, פשוטו כמשמעו, לרבות מגרש בשווי עשרות מיליוני שקלים. בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה את תביעת האב להצהיר עליו כבעלים האמיתי של המגרש. השופטת אורית אביגיל יהלומי שוכנעה שרישום הנכס על-שם הבן הייתה בנאמנות בלבד.
"עסקינן בסכסוך משפחתי מהקשים והכואבים שידע בית משפט זה", נכתב בראשית פסק הדין. במוקד ההליך ניצב מגרש בשווי עשרות מיליוני שקלים שנרכש מכספי האב, איש עסקים ממולח ועתיר נכסים, ונרשם בטאבו על-שם בנו, נכה צה"ל הסובל בין היתר מפוסט טראומה. אלא שבמקום לגמול טובה לאביו, החל הבן להתבטא באופן בזוי ומחפיר כלפיו, ואף לאיים עליו ברצח.
"אתה הולך לקבל כדורים, יש לך עשרה ימים לחיות", אמר הבן לאביו באחד משלל האיומים שהפטיר לכיוונו, ושצוינו בפסק הדין. "אני זה שארצח אותך, גם את הדם שלך מהרצפה אשתה", הוסיף. בהזדמנות אחרת אמר לאמו שיוריד לבעלה את הראש "עם גרזן", כאשר לשניהם איחל "שיתוק, תלכו כפרה כבר", תוך שאיים: "אני אשחט אתכם".
בתביעה שהוגשה לבית המשפט בינואר 2021, עתר האב להצהיר עליו כבעלי המגרש. לטענתו הרישום בטאבו על-שם בנו היה למראית עין בלבד ובבחינת "קישוט", נאמנות או שליחות – הכול, במסגרת הסכמות פנים משפחתיות שלא הייתה בהן הסכמה כלשהי להענקת מתנה.
הבן, לעומתו, טען שמדובר במתנה גמורה שניתנה לו מאביו, שאין אפשרות לבטלה. לטענתו מדובר במעין בטוחה כלכלית שהוענקה לו מהוריו על רקע מצבו הנפשי המורכב, באמצעותה יוכל לפרנס את עצמו ואת משפחתו לעתיד.
במהלך המשפט האב הלך לעולמו – תוך שהועלתה בפסק הדין האפשרות שזה קרה בגלל שברון הלב שקיבל, כתוצאה מהיחס המחפיר של בנו אליו – והאם נכנסה בנעליו כיורשתו.
שימש כ"חותמת גומי"
בצעד חריג שלא קורה בכל יום, קבעה השופטת יהלומי שההורים עמדו בנטל המוגבר המוטל עליהם, לסתור את הרישום בטאבו של המגרש על-שם בנם. החלטתה הדרמטית נשענה על מספר אדנים. אחד מהם נגע למימון קניית המגרש על-ידי האב בלבד תוך מעורבותו הבלעדית בתהליך הרכישה, מבלי שבנו נטל בו חלק. מסקנת השופטת הייתה שהבן "שימש מעין 'חותמת גומי' מעת לעת כשנדרשו חתימותיו על גבי מסמכים מהותיים, כאשר הוא לא שאל שאלות, לא התעניין, ונותר אדיש לנעשה".
אינדיקציות נוספות שפעלו לחובת הבן בהקשר הזה היו הצהרותיו מעת לעת לפיהן המגרש שייך לאביו, חרף הרישום על-שמו. כך למשל, באחת משיחותיהם טען הבן באוזני אביו ש"יש לך שטח", כשכוונתו לאותו מגרש.
בשולי הדברים העירה השופטת כי אף שדיני המתנה אינם רלוונטיים במקרה זה - שכן למסקנתה, לא הייתה כוונה מצד האב לתת את המגרש במתנה - הרי שלדעתה אפילו אם מדובר היה במתנה שנגמרה ברישום בטאבו, התנהגות כה מחפירה מצדיקה לבטלה.
בסופו של יום התרשמה השופטת שהמגרש נרשם על-שם הבן בנאמנות משתמעת בלבד, כך שבפועל הוא שייך לאב ולאחר מותו – לאשתו כיורשת. הבן חויב לשלם לאמו הוצאות בסך 100 אלף שקלים.
- ב"כ הבן: עו"ד דוד ישי ו/או עו"ד מרים סרגוסי
- ב"כ עיזבון האב: עו"ד יעקב אמסטר ו/או עו"ד ערן שטרנברג
לפסק הדין המלא בתיקים תמ"ש 24824-12-20 ואח'
עו"ד שרי וייס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.