תושב אלעד נפצע בעת שברח על נפשו מפני עדת כלבים משוטטים שהלכה אימים על תושבי העיר. ביטוח לאומי, שנאלץ לשלם לו גמלאות של עשרות אלפי שקלים, דרש החזרים מעיריית אלעד. בית משפט השלום קבע שהעירייה התרשלה בשמירה על בטחון התושבים.
תושב אלעד, שפסע לכיוון עבודתו באחד הבקרים של קיץ 2002, הותקף בידי עדת כלבים משוטטים, ונפגע בכל חלקי גופו עת ניסה לברוח מהם בבעתה.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה וביטוח לאומי שילם לנפגע תגמולים ופיצוי של עשרות אלפי שקלים. ב-2009 ביקש ביטוח לאומי להשיב לידיו את הסכומים שנאלץ לשלם, לטענתו, בשל רשלנות עיריית אלעד שלא דאגה למיגור "מכת" הכלבים המשוטטים בשטחה. הוא הגיש נגדה ונגד חברת הביטוח שלה "סהר-ציון" תביעת שיבוב ושיפוי לבית משפט השלום בתל אביב.
עיריית אלעד הכחישה לחלוטין את האירוע וכן את טענת ביטוח לאומי, כי בתקופת הפגיעה הייתה בעיר "מכת כלבים משוטטים" ותושבים מודאגים פנו לעירייה בנושא. בכל מקרה, טענה העירייה שהעסיקה לוכד כלבים שטיפל בתלונות על כלבי-הפקר.
המבטחת ביקשה לדחות את התביעה נגדה בטענה שהפוליסה לא כיסתה את המקרה.
התעלמה מפניות התושבים
לשופט יובל גזית לא היה ספק שהאירוע אכן התרחש והוא קבע שהעירייה לא הצליחה להטיל ספק באמינות גרסת הנפגע או במהימנותו.
השופט גזית מצא שהעירייה התרשלה ואחראית לפציעת הנפגע: העובדה שהעירייה מחויבת לנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע סכנות מתושביה אינה במחלוקת, ציין השופט. סכנת כלבים משוטטים עלולה לפגוע בביטחון התושבים ובבריאותם, ומוטלת על העירייה החובה למנוע אותה, ויתרה מזו היא גם מוסמכת לפעול למיגורה. כמו כן קבע השופט כי על העירייה מוטל הנטל להוכיח שלא התרשלה בטיפול בתופעה זו.
הראיות בתיק זה אינן מותירות מקום לספק שהעירייה לא פעלה כמצופה ולא טיפלה בלהקת הכלבים המשוטטת, אף שבמשך כחצי שנה הגיעו אליה תלונות רבות בנושא.
העירייה אמנם ניסתה להכחיש קיומן של הפניות, ואף להסתיר את דו"ח ריכוז הפניות, אלא שזה הוצג במסגרת חקירתו של מנהל אגף הסביבה ולא הותיר ספק שהפניות לא טופלו כראוי ולא ננקט אקט פוזיטיבי למיגור התופעה.
השופט גזית הבהיר את האחריות המורחבת שמוטלת על העירייה על מנת להוכיח שמילאה את חובותיה כלפי התושבים. השופט קבע שלא די בכך שהעירייה שכרה לוכד כלבים. היה עליה להציג ראיות בדבר תנאי העסקתו, היקף התקציבים שהושקעו בלכידת הכלבים וההנחיות שלפיהן פעל הלוכד, כמו למשל, תוך כמה זמן התחייב להגיע לטפל בכלב מפגע, שמטבע הדברים מצריך טיפול מיידי. לאור זאת, התרשלות העירייה במקרה זה אינה מוטלת בספק.
את נזקי הנפגע, הכוללים הפסדי השתכרות, הפסד זכויות סוציאליות, הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי וכאב וסבל, העמיד השופט על 89,845 שקלים. עם זאת החליט השופט להוריד 5% מהסכום בהתחשב באשם התורם של הנפגע, אשר הכיר היטב את האזור ולא נזהר מספיק.
העירייה חויבה לשלם לביטוח לאומי את סכום הנזק, על אף ששילם לנפגע יותר, בהתאם לכלל הקובע שהמזיק לא ישלם יותר מסכום הנזק.
משכך, עיריית אלעד חויבה לשפות את ביטוח לאומי ב- 85,532 שקלים בתוספת החזר האגרה ושכר טרחת עורכי דין של 20,000 שקל. התביעה נגד חברת הביטוח נדחתה לאחר שהשופט קיבל טענתה כי הכיסוי הביטוחי לא חל, ולכן ביטוח לאומי ישלם לה הוצאות של 8,850 שקל.
* עו"ד עמנואל סממה ממשרד עו"ד גבריאל ראובינוף עוסק בדיני נזיקין, ביטוח ותאונות עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.