ב-2015 פרסם אב לשלושה פוסט בו טען שבת זוגו לשעבר מזניחה את ילדיהם מבחינה תזונתית וחומרית. באחרונה הוא חויב לפצות אותה ב-15,000 שקל לאחר שנקבע שהפרסום חסר שחר.
בני הזוג התחתנו ב-2009 והביאו שלושה ילדים לעולם. לאחר שנפרדו, האם העתיקה את מקום מגוריה ומגורי הילדים מהמרכז לצפון, באופן חד צדדי.
בין הצדדים נפתחו הליכים שונים בבית הדין הרבני בירושלים, ונקבע שהאב ייפגש עם הילדים פעם בשבוע למשך 3 שעות בצפון.
בתחילת נובמבר 2015 הגיע האב להיפגש עם הילדים והחליט לקחת אותם עמו למרכז ולהחזירם באותו יום. האב השיב את הילדים באיחור של כשעה והאם הגישה נגדו תלונה במשטרה על הפרת הוראה חוקית.
בו ביום פרסם האב פוסט בפייסבוק בו תקף את האם, את עובדי הרווחה, המשטרה ובתי המשפט. האב כתב שהאיחור נבע מכך שהוא לקח את הילדה הקטנה לטיפול רפואי מאחר שהיא חשה ברע, והאם, במקום להתעניין במצבה של בתה הלכה להגיש תלונה. הוא הוסיף שהילדים במצב רע מבחינה תזונתית ופיזית מאחר שהאם "מזניחה" אותם.
בעקבות הפרסום הגישה האם נגדו תביעת דיבה על סך 150,000 שקל. לטענתה הפרסום כלל דברי השמצה קשים ביותר ללא כל בסיס, שהגיעו לסביבתה הקרובה ולמעסיקתה, ביישו אותה ופגע בשמה הטוב.
האב לא הכחיש את הפרסום אך טען שחלה עליו הגנת "אמת דיברתי" שכן האם לא פעלה לפי הנחיות העובדות הסוציאליות וגרמה לנתק בינו לבין הילדים, נתק שיש לראות בו הזנחה. הוא טען בנוסף שבנסיבות ההקשר הכולל הוא רשאי היה לפרסם את הפוסט כדי להגן על עניין אישי שלו ושל ילדיו.
"אות קין"
השופט אסף זגורי מבית המשפט למשפחה בנצרת כתב שלפי כל מבחן אובייקטיבי, מי שקורא את הפוסט ואת המילים "אם מזניחה" רואה בכך אות קין שהנתבע מבקש להדביק למצחה של האם בשל התנהלותה ההורית, ומדובר בפרסום לשון הרע.
לדבריו, אמנם לעתים פרסום אינטרנטי חד פעמי הכולל ביטוי פוגעני שאינו חמור לא מצדיק פיצוי לפי דיני לשון הרע, אך "כאשר מדובר בבני זוג לשעבר המנהלים הליכים משפטיים, על המפרסם להפנים היטב כי דמו, שמו ותדמיתו של ההורה האחר אינם הפקר".
השופט דחה את ההגנות להן טען הנתבע וכתב שמהתסקירים עולה שהאשמות הנתבע על הזנחה חומרית חסרי שחר. הוא הוסיף שאת ההזנחה ניתן דווקא למצוא בהתנהגות האב, שטלטל את ילדיו הרכים מעפולה לירושלים ובחזרה בטווח של 4 שעות, ככל הנראה תוך נסיעה מהירה מאוד המסכנת אותם.
עוד כתב השופט שטענת הנתבע שהילדה לא חשה בטוב לא הוכחה שכן בעדותו נמצאו סתירות והוא אף לא טרח להביא לעדות את אמו שנלוותה אליו לביקור באותו יום.
לפיכך קבע השופט שהפוסט מהווה פרסום פוגעני שנועד "לבזות ולהשפיל את התובעת ברבים ללא הצדקה".
באשר לנזק כתב השופט שהתובעת לא הוכיחה את היקף האנשים שנחשפו לפוסט. מאידך, הנתבע מחק את הפוסט רק בעקבות צו למניעת הטרדה מאיימת ולא מיוזמתו והוא לא הביע חרטה על הפרסום.
בסיכומו של דבר חייב השופט את הנתבע לפצות את התובעת ב-15,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 5,000 שקל.
* עו"ד שירן כהן דניאל עוסקת בלשון הרע
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.