דחיית ערעור של דיירי בית משותף שהתעקשו לבצע תמ"א 38 באופן שעלול לפגוע קשות בשכניהם, מעידה על כך שלמרות החשיבות של התכנית, בית המשפט לא יתמוך בה אם היא פוגענית.
דיירי בית משותף בחיפה, המורכב משני מבנים – קדמי ואחורי, הסתכסכו בשל רצונם של דיירי המבנה האחורי לערוך שינויים תכנוניים במבנה ולחזק אותו מפני רעידות אדמה בהתאם לתמ"א 38.
לשאלות בנושא תמ"א 38:
פנו ל-עו"ד תמ"א 38
הבעיה הייתה, שדיירי המבנה הקדמי טענו שהתכנית של שכניהם, המבקשים להוסיף דירות מעל לגג, תגרום לחסימה מוחלטת של הנוף, האור והאוויר שכיום הם נהנים מהם.
בין שתי קבוצות הדיירים התנהלו הליכים משפטיים ותכנוניים שונים, עד שבאוגוסט 2013 אישרה הוועדה המחוזית את קומת הגג.
דיירי המבנה הקדמי לא השלימו עם ההחלטה והגישו באמצעות עו"ד גיא סיוון תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בחיפה. דיירי המבנה הקדמי הסבירו למפקחת שאינם מתנגדים לעצם עבודות החיזוק אלא רק למתכונת שהוצעה נכון לעכשיו, שתגרום לפגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכויותיהם הקנייניות וביכולת שלהם ליהנות מדירותיהם, ואף תפגע בערך הדירות.
לבסוף הם טענו, כי מאחר ששני המבנים הם בית משותף אחד, אין כרגע לדיירי המבנה האחורי את הרוב הדרוש לתמ"א 38.
המפקחת ביקרה במקום ולאחר ששמעה מומחים שונים החליטה לקבל את התביעה ולאסור על דיירי המבנה האחורי לבצע את התכנית במתכונת הנוכחית. המפקחת הסכימה עם הגישה שלפיה שני המבנים הם בית אחד וציינה כי דיירי המבנה האחורי עדיין יכולים לבצע את התכנית אם רק ישנו אותה.
אלא שדיירי המבנה האחורי החליטו לערער על ההחלטה ופנו באמצעות עו"ד יהודה מלאך לבית המשפט המחוזי בחיפה. המערערים טענו כי המפקחת טעתה בפרשנות חוק החיזוק, ולשיטתם, יש לראות את המבנה האחורי כבית נפרד. במצב כזה, יש להם רוב התומך בתכנית הנוכחית.
הם ציינו כי המשיבים מנסים פשוט לסכל את חיזוק המבנה האחורי ועמדו על כך שכיום ניתנת עדיפות מוחלטת לחיזוק מבנים על פני פגיעות פעוטות בשכנים. עוד לטענתם, אין תכנית חלופית ישימה לביצוע החיזוק, מלבד זו שכבר הציעו.
המשיבים, מצידם, ביקשו באמצעות עו"ד יצחק בן חיים שלא להתערב בהחלטת המפקחת.
לא בתים נפרדים
השופטת ברכה בר-זיו בחנה את סעיף 11 לחוק החיזוק – שבתנאים מסוימים מאפשר להתייחס למבנה אחד מתוך בית מורכב (שכולל מספר אגפים או מבנים) כבית משותף בפני עצמו – והחליטה שאינו חל במקרה הזה.
השופטת הסכימה עם המפקחת וקבעה שלא ניתן לראות במבנה האחורי כבית נפרד לנוכח הפגיעה המשמעותית בזכויות בעלי הדירות במבנה הקדמי – המשיבים.
השופטת התייחסה לדברים שכתבה המפקחת לאחר שביקרה במקום, שמהם אפשר להבין כי אם התכנית תאושר תיגרם למשיבים פגיעה משמעותית ביותר שאפילו המפקחת התקשתה לתאר, וסברה שאין כל מקום להתערב בקביעות העובדתיות הנחרצות הללו.
מכאן, שכדי לבצע את התכנית של המערערים, עליהם להשיג רוב משני המבנים – וזאת לא הצליחו לעשות. בתוך כך הבהירה השופטת למערערים כי המשיבים אינם מתנגדים לחיזוק המבנה עצמו אלא לתכנית הנוכחית במתכונתה בלבד ואין כל מניעה שישנו אותה.
לבסוף, הערעור נדחה כאמור, כך שהתכנית הנוכחית לחיזוק המבנה לא תצא לפועל. אב"ד השופטת שושנה שטמר והשופט עדי זרנקין הסכימו לפסק דינה של השופטת בר זיו. המערערים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד יהודה מלאך
- ב"כ התובעים בהליך מול המפקחת: עו"ד גיא סיוון
- ב"כ שייצג את המשיבים בערעור: עו"ד יצחק בן-חיים
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המערכת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.