אישה שטענה כי הייתה הידועה בציבור של המנוח דרשה להעביר את הדיון בבקשת צו הירושה שהגישה בתו היחידה לביהמ"ש למשפחה. הרבני גדול קבע כי שתי תמונות משותפות ומסרון לא מקנים לה את הזכות להתערב בהליך.
בית הדין הרבני הגדול קבע לאחרונה כי אישה שטוענת שהייתה ידועה בציבור של גבר שנהרג לפני כ-3 שנים בתאונת דרכים לא רשאית להתנגד לצו הירושה שביקשה בתו היחידה, מאחר שלא הביאה ולו בדל ראיה לקיומה של מערכת יחסים משמעותית המקנה לה את הזכות לקחת נתח מהירושה של בתו.
חוק הירושה מסמיך את בית הדין הרבני לדון בסכסוכי ירושות רק כשכל הנוגעים בדבר מסכימים. אבל מה קורה כשלא ברור אם למי שטוען לזכויות בעיזבון ומתנגד לסמכות אכן יש זכות להתערב בהליך?
בעניין זה קבע בג"ץ ב-1991 כי בית הדין הרבני מוסמך לערוך דיון ראשוני כדי לבדוק האם למתנגד יש "זכות נחזית לכאורה" כבעל עניין בהליכי הירושה. זה מה שעשה בית הדין הרבני בבאר-שבע כשהוגשה לו התנגדות לבקשת צו ירושה שהגישה בתו של מנוח מטעם אישה שטענה כי הייתה הידועה בציבור שלו ודרשה להעביר את הדיון לבית המשפט למשפחה.
כבר בתחילת הדרך קבע בית הדין שהתשתית הראייתית הראשונית שהוצגה לו לא מעידה שלאישה יש זכות כלשהי כיורשת ולכן היא לא רשאית לשלול את סמכותו לדון בצו הירושה.
עם זאת, בית הדין אפשר לה להגיש עדויות נוספות ואף נתן הזדמנות שווה גם לבתו של המנוח, אולם בסופו של דבר הוא לא השתכנע שהאישה הייתה הידועה בציבור של המנוח והותיר את החלטתו הראשונית על כנה.
על כך הגישה האישה ערעור לבית הדין הגדול בו היא טענה כי בית הדין חרג מסמכותו כשערך דיון מעמיק לגבי הסטאטוס שלה בניגוד להלכה המורה לו להעביר את התיק לבית המשפט למשפחה.
אם ככה - כל אחד יכול
בפסק דין שדחה את הערעור ציינו הדיינים הרב אליהו הישריק, הרב מיכאל עמוס והרב אברהם שינדלר כי אמנם הבדיקה הראייתית הראשונית אמורה להיות פחות מעמיקה מזו שהתקיימה בפועל, אלא שבית הדין נדרש להרחיב לנוכח דרישותיה של המערערת-עצמה להעיד עוד ועוד עדים.
לגופו של עניין, הדיינים לא סברו שהמערערת הצליח להוכיח זכות ראשונית להתערבות בירושת המנוח כמי שהייתה הידועה בציבור שלו.
צוין כי הראיות הגישה על הזוגיות הסתכמו בשתי תמונות, מסרון קצר שבו היא מציעה להכין למנוח פיתה וחשבוניות קנייה אחת מכרטיס האשראי שלו. "אם אלה הראיות שיש בידה, הרי שעימה אפשר יהיה לצרף עוד חברים ו'ידידים קרובים' רבים אחרים שמן הסתם היו לו, אשר הצטלמו בחברתו, שוחחו עמו בידידות והציעו 'להכין לו פיתה' או כוס קפה...", כתבו הדיינים במידה לא מבוטלת של ציניות.
הדיינים הדגישו כי המערערת לא גרה עם המנוח, לא ניהלה עמו משק בית משותף, לא נסעה עמו לחופשות, לא הכירה את בני משפחתו, כולל את בתו, ולא קיבלה ממנו עזרה כלכלית כלשהי. אל מול זאת, הוכח שלמנוח היו קשרים עם נשים נוספות והוא לא רצה מערכת יחסים זוגית אחת קבועה.
מכאן נפסק שהמערערת לא הוכיחה אף לא ברמה בסיסית כי יש לה זכות להעביר את ההליך לבית המשפט ולקחת נתח בירושת בתו היחידה של המנוח.
עו"ד חאלד קירש
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.