חברה לייצור פלסטיק לא כללה בשכר הקובע של המנוח לפנסיה רכיבים שכינתה "פרמיות" וששולמו לו מדי חודש. השופטת מצאה שמדובר בחלק משכרו הרגיל, המחויב בהפרשה
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד חברה שהעסיקה את בעלה המנוח. לטענת האלמנה, לאורך שנות העבודה החברה הפרישה משכרו של בעלה לפנסיה בחוסר, דבר שיצר חוסרים משמעותיים בקרן הפנסיה ובקצבאות הנכות והשארים שהתקבלו ממנה. השופטת מירב קליימן דחתה את טענת החברה לפיה הייתה פטורה מלהפקיד לפנסיה עבור פרמיות מסוימות, ופסקה לתובעת את מבוקשה.
בעלה המנוח של התובעת הועסק אצל הנתבעת, חברה העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק, החל משנת 2005. בחלק משנות עבודתו שולמו לו, לצד שכר הבסיס, שתי פרמיות שבמוקד התביעה: "פרמיית ניהול", אשר עלתה בהדרגה והגיעה לכדי 2,000 שקל בחודש, ו"פרמיית איכות" בסך 400 שקל. עבור פרמיות אלו נמנעה החברה מלהפריש לקרן הפנסיה של העובד ב"מנורה מבטחים".
כעבור כ-15 שנות עבודה, ביולי 2020, הלך העובד לעולמו כשהוא בן 55 בלבד. מספר חודשים לאחר מכן הגישה אלמנתו את התביעה לבית הדין, באמצעות עו"ד דפנה אזולאי-רגב. לטענתה, החברה למעשה הסוותה העלאות שכר של בעלה באופן פיקטיבי בכך שכינתה אותן "פרמיות", במטרה להתחמק מהכללתן בשכר הקובע להפקדות לפנסיה ולתשלום זכויות סוציאליות.
נטען כי מחדל זה מצד החברה גרם לכך שהקצבאות שהתקבלו מקרן הפנסיה בשל מחלת העובד ובהמשך בשל פטירתו, שולמו בחוסר של כ-360,000 שקל, ובנוסף הייתה פגיעה כתוצאה מכך בזכויות הסוציאליות של המנוח בכ–55,000 שקל ועל החברה לפצות את האלמנה בסכומים אלו.
מנגד טענה החברה, שיוצגה באמצעות עו"ד שרון מגן ועו"ד גדעון גולדשטיין, כי המנוח היה מודע היטב לתנאי העסקתו ומעולם לא הלין בנושא בפני החברה. לשיטת המעסיקה, מאחר שהעובד הסכים בשתיקתו שהפרמיות אינן חלק מהשכר הרגיל ויש לבצע מהן הפרשות לפנסיה – אין לקבל את דרישת אלמנתו לצבוע אותן כך.
שם הרכיב אינו קובע
תחילה ציינה השופטת קליימן כי בהתאם לפסיקה, אין בעצם הכינוי "פרמיות" כדי להעיד שלא מדובר בשכר עבודה רגיל. לפיכך, הסבירה, יש לברר האם תשלום הפרמיות שבמוקד התביעה הותנה בפעולה מסוימת מצד המנוח – שאז יש לראותן כאותנטיות – או שמא הן שולמו לו בכל מקרה, שאז הנטייה תהיה לראותן כשכר עבודה לכל דבר, שיש להפריש בגינו לפנסיה.
מתלושי השכר של המנוח עלה כי בשבע השנים האחרונות להעסקתו שולמה לו "פרמיית הניהול" באופן קבוע, מדי חודש בחודשו, תוך שעלתה בהדרגה עם השנים. בשלהי 2017, הוא החל לקבל אף את "פרמיית האיכות" ומאז גם זו שולמה לו בכל חודש.
יתרה מכך, בניגוד לעדות סמנכ"ל החברה כי תשלום הפרמיות הותנה בפעולות מסוימות מצד העובד, נמצא כי החברה המשיכה לשלם למנוח את פרמיית הניהול אפילו כששהה בחופשת מחלה. יוצא, לדברי השופטת, כי התוספות שבמחלוקת שולמו למנוח עבור עצם עבודתו ללא תנאי כלשהו, כך שיש לראותן כחלק משכר העבודה.
לסיום הבהירה השופטת כי גם אם המנוח הסכים לאי הכללת הפרמיות בשכרו הקובע לפנסיה אין לכך תוקף משפטי, שכן מדובר בזכות קוגנטית שאין אפשרות להתנות עליה. מכל מקום, בהעדר מסמך כתוב שהציגה החברה, השופטת לא שוכנעה שהמנוח אכן הסכים להסדר שפועל לרעתו.
בסופו של יום קבעה השופטת שהחברה תשלם לאלמנה 415,735 שקל עבור הפסדי פנסיית נכות, הפסדי פנסיית שארים והפרשי שכר. כמו כן חויבה החברה לשלם לתובעת הוצאות בסך 15,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.