לפני 3 שנים לקחה מתווכת רוכש פוטנציאלי לראות בית גדול ויקר ביהוד אך הוא הודיע לה כי אינו מעוניין בו. כמה חודשים לאחר מכן היא גילתה שהבחור רכש אותו. הסיפור נגמר בבית משפט.
הנתבע, שהתעניין ברכישת נכס בשכונת נווה מונסון שביהוד, חתם לפני שלוש שנים על הסכם תיווך שבו התחייב לשלם לשני מתווכים (בחור ובחורה) 2% מסכום העסקה. שנה לאחר מכן הוליד ההסכם תביעה של יותר מ-150 שקל שהגישו המתווכים נגד הנתבע, בטענה שהפר את הסכם התיווך בצורה בוטה.
התובעים הציגו בפני השופטת שרון גלר מבית משפט השלום בתל-אביב את הסכם התיווך עליו חתום הנתבע, המתייחס לשני בתים שבהם התעניין, אחד מהם נרכש על ידו לבסוף תמורת למעלה מ-5 מיליון שקל.
המתווכת טענה כי הראתה לנתבע את הנכס המדובר פעמיים ואף שוחחה עמו לגביו מספר פעמים בטלפון, עד שהודיע לה שאינו מעוניין בו. מה רבה הייתה הפתעתה כשנודע לה כעבור כמה חודשים כי הנתבע רכש אותו לבסוף.
מכתבי דרישה לתשלום דמי התיווך ששלחו התובעים לנתבע לאחר מכן לא הובילו לתשלום שכר טרחתם ועל כן לא הייתה בידם ברירה אלא לתבוע את כספם בבית משפט. הפיצוי שהם דרשו עמד על 151,040 שקל – דמי התיווך בהתאם להסכם בתוספת ריבית פיגורים.
לייעוץ בתחום:
עורך דין דיני חוזים
מנגד, הנתבע טען שההסכם שהציגו התובעים הוא הסכם מזויף. לטענתו, הוא התקשר עמם בנוגע לנכס אחר בכלל. הנתבע הוסיף כי בכל מקרה התובעים לא תרמו לכריתת העסקה. אמנם הודה שהמתווכת הראתה לו את הנכס מבחוץ "על הדרך", אולם לטענתו מכר שלו הוא זה שסייע לו לסגור עם בעליו את העסקה.
למה לא מחה בזמן?
השופטת שרון גלר דחתה את טענת הזיוף. היא ציינה כי לו הנתבע היה סבור שההסכם אינו אמיתי, הוא היה מעלה את הטענה הזו עם קבלת מכתבי הדרישה מהתובעים, הרבה לפני שפנו לבית המשפט.
"יש לזכור, כי מדובר בדרישה כספית בסכום לא מבוטל ויש להניח כי אדם הסבור, כי דרישה כאמור מופנית כלפיו באופן מופרך ועל יסוד הסכם 'מזויף', יקפיד למחות על כך ולהדוף את הדרישה מכל וכל", כתבה השופטת בפסק הדין.
מלבד זה, השופטת התרשמה כי סיפורו של הנתבע על אותו "מכר" אינו אמיתי והעובדה שהמכר גם לא קיבל עמלה על העסקה מחזקת את מסקנתה.
השופטת הוסיפה וקבעה כי אין לה ספק שהמתווכת הייתה "גורם יעיל" בעסקה והיא זו שהציגה בפני הנתבע את הנכס, והתייאשה ממנו לאחר שהודיע לה כי אינו מעוניין עוד בנכסים באזור נווה מונוסון. משכך, גם אם היה מעורב עוד גורם תיווכי (כמו המכר) – זה לא שולל את זכאותה לקבל דמי תיווך בהתאם להסכם.
באשר לסכום הפיצוי, השופטת קבעה כי התובעים אמנם זכאים לדמי התיווך אולם לא לריבית פיגורים של יותר מ-30,000 שקל – תביעה שבעיניה הייתה חריגה ומנוגדת לתקנת הציבור.
לפיכך הנתבע חויב לשלם לתובעים 118,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד נהרי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מססה
* עורך דין ליאור שבי עוסק בדיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.